דיכאונות מדברים קטנים (17.5)
היי אנשים, רציתי לפרוק משהו שמפריע לי באישיות שלי. יש מצב שזה חפירה, אני אשמח אם תגיבו.
עד לפני שנה בערך הייתי אדם ממש שמח, כל הזמן היה לי מצב רוח ולמרות שלא היו לי יותר מדי עיסוקים הייתי תמיד צוחק ונהנה מכל דבר.
הכרתי ילדה אחת שעם הזמן התאהבתי בה, והייתי בסוג של אופוריה. חוויתי ממנה אכזבה, ואז גיליתי שיש בי גם צד דכאוני. הייתי בדיכאון מהעניין משהו כמו חודש (אהבה אמיתית ראשונה..), ובשביל להשכיח את העניין התחלתי להרבות את העיסוקים שלי - מכון כושר, ריצות פה ושם, התחלתי ללמוד נהיגה, התחלתי לצאת המון, ובאמת קצת שכחתי מזה. כמה זמן אחרי זה היא הציעה לי לצאת איתה, הסכמתי כי בכל זאת לא רציתי לוותר על העניין, ובאמת נהיינו חברים ומאז אנחנו ביחד (חמישה חודשים).
הבעיה האמיתית היא שמאז, שמתי לב שהצד הדיכאוני שבי פשוט לא עוזב אותי. אני יכול להיכנס לבאסה מדברים קטנים. מריבים עם אימא, עם אבא, מכל מילה שלה שלא במקום או כל משהו שמערער אותי בצורה משמעותית. נהייתי יותר רגיש, התחלתי לחפש את הדברים האלה יותר מדי, כאילו אני מסתכל יותר מדי עמוק לתוך מה שאנשים אומרים ומנסה לחפש את המשמעות האמיתית, מה שמוביל אותי לפעמים להבין דברים בצורה לא נכונה ואולי גם להיפגע.
וכשאני בדאון אני סגור, אני משעמם, אני מבאס את עצמי ואין לי חשק לעשות כלום חוץ מלישון. פתאום שמתי לב שהרבה פעמים אימא שלי אומרת לי להפסיק לעשות סקנדל מכל דבר קטן.. וזה קורה שלא בשליטתי.. ואני שונא את זה, ויותר מזה את האופי שנהיה לי כשאני בבאסה כזאת.
ברוך השם אני רוב הזמן לא בדיכאון, אבל אני יכול להיכנס לזה תוך חמש דקות ולהישאר בזה משהו כמו יומיים.
בקיצור.. למישהו יש עצות איך לקבל דברים יותר בקלות? להיות פחות רגיש לכל מילה ומילה, או לכל נקודה או פסיק באסמסים?
תודה רבה לעונים, כל תגובה תהווה עזרה גדולה.
ציטוט ההודעה
