127 שעות
אחרי ההצלחה המונומנטאלית של "נער החידות ממומביי", הקשקוש הארוך מדי שזכה בשמונה פרסי אוסקר ב-2008, מעריציו האדוקים של בויל התחלקו לשני מחנות: אלו שזוכרים לו חסד נעורים מימי "טריינספוטינג" ושנאו את "נער החידות", ואלו שחשבו ש"נער החידות" הוא סרט מבריק ואף חשוב (בהם, כאמור, גם חברי האקדמיה). ההבחנה הזו חשובה משום שהסיכוי שאותו צופה ייהנה גם מ"נער החידות" וגם מ"127 שעות" קטן יותר מהסיכוי להיתקע בתוך נקיק באמצע מדבר יוטה עם מים שמספיקים לשלושה ימים. בעוד שב"נער החידות" בויל ניסה לדחוס 400 אירועים בלתי מתקבלים על הדעת בשעתיים, ב"127 שעות" הוא מנסה למתוח אירוע אחד בלתי מתקבל על הדעת על פני שעה וחצי. בשני המקרים בויל ושותפו לכתיבת התסריטים, סיימון, התבססו על ספרים מצליחים – רב המכר "Q & A" של הסופר ההודי ויקאס סווארופ, והספר הביוגרפי "Between a Rock and a Hard Place" של ראלסטון, שמאז האסון מחלק את זמנו בין ראיונות לתקשורת לטיפוס הרים עם יד אחת.
ציטוט ההודעה
