בד בבד, גינסברג, המגולם כאמור על ידי פרנקו, מתראיין על חייו ועל תהליך היצירה. הראיון נראה כמו תיעוד דוקומנטרי, אם כי הוא משוחק כמובן - משוחק היטב, יש לומר - והטקסטים שנכתבו עבור פרנקו מרתקים ומעניקים הצצה אמיתית לתהליך היצירה של המשורר. למשל, גינסברג מספר שהוא כותב בצורה ספונטנית ואימפולסיבית לחלוטין. הוא משחרר מילים לנייר מתוך טראנס, בלי צנזורה, ללא מודעות או הבנה מה הוא כותב. את המשמעויות הנסתרות הוא מגלה רק שנתיים לאחר מכן. לפעמים תוך כדי כתיבה תוקף אותו בכי עז ואז הוא מבין שהוא נוגע באמת.