בגרות בספרות :/

[lioz.]

הבגרות בספרות כל כך קשה איזה שירים אלוהים מי יכל להסביר לי קצת על השיר הזה לבדי של ביאליק

[bugZbuNny]

קח הסבר קצר:

• בבית הראשון – נרמזת התייחסותו החיובית של המשורר אל השכינה. המשורר מושווה לגוזל רך, החוסה תחת כנפי העוף, קשור אליו, תלוי בו, ואילו העוף נמצא מעל למשורר ונותן לו חום, חסות והגנה. היחסים ביניהם מאופיינים כיחסי קירבה אינטימית כמו אם ופרי בטנה – תנוקה.

• בבית שני – עדיין התייחסות המשורר לשכינה חיובית השכינה עדיין חזקה, שרויה מעליו, ובכל זאת חודר אל התייחסותו אליה אלמנט שלילי, כשהוא מתאר כי כוחה להגן עליו נפגם: כנף ימין (ימין כסמל של כוח) שבורה ומרעידה. (המלה הרעידה מעלה קונוטציות בשפה שלנו: רועד מקור, רועד מפחד, ידיים רועדות של זקן וכדומה, מעניקות למלה משמעות של מצוקה וחולשה.

• בבית השלישי, ישנו תאור השכינה כדחויה ואינה רצויה, המגורשת מכל מקום ומוצאת לה מקום מקלט רק בבית המדרש, המתואר כפינה שוממה וריקה, לאחר שכולם עזבו. השכינה מכוסה בצל לא מוחשי, אלא מטפורי כסמל שלילי, המנוגד לאור החיובי של ההשכלה הכללית. למשורר ולשכינה יש מכנה משותף של אותה צרת חולשה ובדידות, ולכן הוא חש השתתפות איתה מתוך הזדהות: "ואהי עימה יחד בצרה".

• בבית הרביעי מתאר המשורר, כיצד במהלך שהייתו במחיצת השכינה משתנה יחסו אל השכינה: גם הוא כמו כולם משתוקק לאור ההשכלה שבחוץ והוא מרגיש, כי המקום מתחת לכנפי השכינה צר לו במובן של לא מספֵק, מצמצם את אופקיו הרוחניים בניגוד לעולם הרחב שבחוץ. השכינה, שקולטת את תחושתו כמו אם, שחשה את המתחולל בלב בנה, כובשת ראשה, כלומר מסתירה ראשה בכתפו כביטוי של בושה וגם של הצמדות מתוך קירבה. היא חשה תלות בו, פחד וכאב, שיעזוב אותה. סבלה מתואר בהדרגתיות : בבית הרביעי נושרת דמעה אחת.

• בבית החמישי מתגבר כאבה, והיא בוכה (דמעות רבות) אחר כך מתרפקת, כלומר נצמדת אליו פיזית כביטוי של קרבת אהבה וחוסר רצון להינתק ממנו, ואח"כ שכה בעדו, שפירושו: שמה בפניו גדר של קוצים במשמעות של – חוסמת את דרכו, עורמת מכשול בפניו, כדי שלא יוכל לעזוב אותה. המשורר חש אותה בעמקות, עד כדי כך שהוא יכול לצטט מילים כמו מפיה: היא מקוננת בפניו על בדידותה, לאחר שכולם עזבו – "כולם נשא הרוח, כולם פרחו להם ואיוותר לבדי, לבדי…"

• בבית השישי מתאר המשורר את בכי השכינה כמו סיום של קינה מאוד עתיקה. הבכי הפותח הראשון על מצב של גרוש ונטישה היה, אולי, בראשית ההיסטוריה היהודית, ועתה תחושת המשורר היא של סיום הקינה, אולי, כי הוא חש כעומד בפני חיסול של העולם היהודי הדתי על בית המדרש והשכינה, המסמלים אותו.

• סיום השיר אינו חד משמעי אלא פתוח לפירוש כפול ומנוגד: מצד אחד, אם השכינה ממשיכה לבכות בדמעות רותחות כביטוי לגודל כאבה, אולי יש בכך רמז, כי המשורר לא נענה להפצרותיה ובכל זאת עזב אותה. (בשלב מסויים ביאליק , עזב את עולם היהדות הדתית), מצד שני, אם הוא מצליח לשמוע את הבכי של השכינה, על אף שהוא חרישי, אז בשלב זה למרות משאלתו לצאת אל האור, הוא עדיין שרוי פיזית בקרבתה.

[lioz.]

וואי ממש תודה יעזור לי מאוד

[lioz.]

רשמתי סיכום לשיר רק תגיד לי אם אפשר לסכם את זה ככה.

בשיר מתואר הדובר כבחור דתי/מסורתי הרוצה לצאת בשאלה מדעתו,אל עולם של ידע חדש.
"השכינה" היא בעצם הדת המסורת אותה רוצה הדובר לעזוב.
השכינה מתוארת כאם רחומה וסלחנית המגוננת על הדובר "תחת כנפייה" וכאהבת את עזיבתו ממנה.
השכינה בה היהנימצא הדובר אבדה לדעתו את כל הדברים הטובים שהעסיקו את הדובר.
הדובר כן כואב את עזיבתו משכינה, הוא מחובר אליה בקשר רוחני חזק .

לפי איך שהבנתי את השיר

[bugZbuNny]

רשמתי סיכום לשיר רק תגיד לי אם אפשר לסכם את זה ככה.

בשיר מתואר הדובר כבחור דתי/מסורתי הרוצה לצאת בשאלה מדעתו,אל עולם של ידע חדש.
"השכינה" היא בעצם הדת המסורת אותה רוצה הדובר לעזוב.
השכינה מתוארת כאם רחומה וסלחנית המגוננת על הדובר "תחת כנפייה" וכאהבת את עזיבתו ממנה.
השכינה בה היהנימצא הדובר אבדה לדעתו את כל הדברים הטובים שהעסיקו את הדובר.
הדובר כן כואב את עזיבתו משכינה, הוא מחובר אליה בקשר רוחני חזק .

לפי איך שהבנתי את השיר

זה סביר , קרא חוקים אסור לעשות דאבלים
אזהרה בע"פ

[lioz.]

אוקיי תודה