כשאנו קוראים ספר. צופים בסרט. צוללים בצלילי המוזיקה.
אנו נשאבים ליקומים מגבילים.
מעבר לגבולות ההגיון - נסחפים לעולם הדימיון.
אני מאמין שדרך הדימיון אנו מציבים את מיקום הפסגה.
פסגת החלומות. זאתי שתמיד איחלתם לה.
כל הזמן מנסים להרגיל אתכם לנורמות.
תחיו במסגרת ! תחשבו בקופסה !
רוצים להגביל לכם את הדימיון.
אומרים לכם: "תחשבו בהגיון".
אני בסך הכל אומר,
ההגיון הכי בריא הוא חוסר הגיון !
תנו לדימיון להציף אתכם באינסוף אפשרויות.
תיהיו פתוחים להכל!
אם קראתם עד כה,
אשמח אם תזכרו במקרים בחיים שההגיון הגביל אתכם.
תספרו את סיפורכם. תשתפו את חוויתכם.
הדרך הטובה ביותר להשתחרר היא להוציא את זה החוצה.
דרך כתיבה. דרך דיבור או דרך בצעקה.
יש לי תמיד תחושה שרגש שייך לעולם הדימיון.
לא סתם הדילמות הגדולות בחיי הן מתי ללכת עם הראש
ומתי ללכת עם הלב.
האם קרה שהתחבטתם בין הלב למח?!
מי ניצח במערכה ?
שאלת המיליון דולר:
אתם חושבים שדימיון זה לילדים קטנים ?
open mind is for your own good



ציטוט ההודעה

