שלושה מלכים: ג'ורג' קלוני הולך בעקבות בוגרט, גייבל וקרי גרנט
אומרים על ספורטאים העוסקים בספורט קבוצתי שהם יכולים להמשיך לעסוק במקצוע עד אמצע שנות ה-30 שלהם, ואף להמשיך בגיל 40 ומעלה - אך ספורטאים כאלה הם זן נדיר כיום. גם בהוליווד קשה למצוא שחקנים אחרי גיל 45 מאיישים תפקידים ראשיים. בעולם של שחקנים-כוכבי פופ (ג'סטין טימברלייק, ג'סטין ביבר), חתיכים למיניהם (רוברט פטינסון) ושחקני "איכות" צעירים (ג'סי אייזנברג ומייקל סרה הם הבולטים שבהם), קשה לשחקנים מבוגרים יותר להוביל פרויקטים ואף לשאת אותם על כתפיהם.
ג'ורג' קלוני שובר את הנוסחה הזו לחלוטין. קלוני החל את דרכו את ליבו של המיינסטרים האמריקאי בגיל 33, כשעלתה סדרת הטלוויזיה "אי.אר", אחרי קריירה שכללה תפקידים זוטרים בסיטקומים ("בנות הזהב", "עובדות החיים"), תפקידי משנה בתוכניות מצליחות ("אחיות", "רוזאן") ותפקיד ראשי בסיטקום כושל ("Baby Talk", עיבוד טלוויזיוני לסדרת הסרטים "תראו מי שמדבר"). לצורך ההשוואה, למאט דיימון בגיל 27 כבר היה את "גוד וויל האנטינג".
מביך כמו תמונות ילדות. ג'ורג' קלוני ב-"Baby Talk":
שנות הקסםתפקיד ב"אי.אר" כד"ר דאג רוס – רופא ילדים רודף נשים, פרובוקטיבי ושרמנטי, בנה לקלוני טייפקאסט אותו הוא מתמיד לטפח על המסך ומחוץ לו. לאחר שהתגרש ב-1993 קלוני דאג לנופף בהבטחות שלא יינשא יותר, ומאז נצפה בעיקר בחברת דוגמניות מכל קצוות תבל. המעבר של קלוני לקולנוע נעשה בגיל מאוחר במיוחד – הסרט הגדול הראשון שעשה היה "פיסמייקר" ב-1997, כשהוא היה בן 36, ואת הקריירה הקולנועית האמיתית שלו הוא התחיל רק לאחר שעזב את "אי.אר" – לפני עשר שנים בלבד. מאז הוא המריא לקריירה עמוסה הצלחות, שבחים, ארבע מועמדויות לאוסקר וזכייה אחת, בעוד שבני דורו של קלוני בטלוויזיה, שכיכבו לצידו ואף האפילו עליו – דיוויד קרוזו (אז "NYPD", כיום "CSI") ודיוויד דוכובני (אז "תיקים באפלה", כיום "קליפורניקיישן"), לא הצליחו לשרוד בהוליווד וחזרו לטלוויזיה עם הזנב בין הרגליים.
היה צריך אקדח בשביל להפסיק להיות רופא חייכן. ג'ורג' קלוני ב"פיסמייקר"
אז מה היה סוד ההצלחה של קלוני? המראה הפיזי שלו, המאפשר לו להיות שחקן מוביל בדרמות וסרטי אקשן, לצד כישרונו הקומי ונטייה לקומדיות במסורת ה"סקרובול" הקלאסית הרוויחו לו השוואות לשחקנים מהוליווד הישנה, כגון קלארק גייבל, קרי גרנט והמפרי בוגרט: שרמנטי, כובש, מצחיק, ציניקן, חלקלק, ערמומי ולפעמים גם פתי הנופל ברשת שטוות לו נשים חכמות ממנו.
השלישייה הנ"ל נולדה על סף תחילת ימי הקולנוע (גייבל ב-1901, גרנט ב-1904, בוגרט ב-1899) והם התפתחו יחד עם תעשיית הקולנוע, השפיעו עליה והושפעה ממנה – שחקנים גבריים ומחוספסים מצד, ג'נטלמנים שרמנטיים מאידך. גם כשהם נכנסו לשנות ה-50 שלהם הם הצליחו להיות רלוונטיים עד מותם (גייבל ובוגרט נפטרו בסוף שנות ה-50 לחייהם, גרנט פרש מהקולנוע במפתיע בגיל 60 אחרי הצלחה אחת אחרונה עם "חידון בחרוזים" לצד אודרי הפבורן).
שלו-ושה אבות. מימין לשמאל: קלארק גייבל, קרי גרנט, המפרי בוגרט
המורשת הקולנועית שלהם מורגשת במיוחד בליהוקו של קלוני לקומדיות של האחים כהן – פעם בתור האסיר הנמלט יוליסס מקגיל ("אחי, איפה אתה?"), עורך הדין מיילס מאסי ("אכזריות בלתי נסבלת") וסוכן ה-CIA הארי פפר ("לקרוא ולשרוף"). כל השלושה האלה הם גברים חלקלקים ורודפי נשים מחד, אך נוירוטיים, חסרי ביטחון עצמי ואובססיביים לטיפוח מאידך. דמות דומה במקצת דיבב קלוני גם בסרטו של ווס אנדרסון "מר שועל המהולל".
לא הופכים סתם ככה לשחקן בית של האחים כהן. "אחי, איפה אתה?":
ליברל באמריקה המשברית
הקשר לבוגרט, לעומת זאת, התקבע אצל קלוני מעט אחרת. כוכבו של בוגרט דעך כאשר הוא מחא נגד ציד המכשפות של סנאטור מקארתי הידוע לשמצה. פרשיה זו קלוני דאג לשחזר בסרט שכתב וביים, "לילה טוב ובהצלחה" (2005), המתאר את מאבקם הטלוויזיוני של העיתונאי אדואר ר. מורו והמפיק פרד פרנדלי (אותו קלוני גם מגלם), הנועד להביך את הסנאטור ולמחות נגד רדיפתו. בהמשך קלוני שיחק בסרטים פוליטיים, המתייחסים למצבה המתערער של ארצות הברית, בדמות גבר במשבר המנסה לאחות את חייו בהתאם למשבר הרלוונטי (בדומה לסרטו האחרון של גייבל, "יוצאי הדופן").
התפקידים כללו סוכן CIA המנסה לסכל עסקאות נשק בלי חוקיות במזרח התיכון ("סיריאנה", שעליו גם זכה באוסקר), "מתקן" העובד בניקוי כפיים של תאגידי ענק ("מייקל קלייטון"), "יועץ למעבר קריירה" – במילים אחרות, מבשר שחורות שכיר המודיע לעובדים כי הם יפוטרו בעקבות המשבר הכלכלי ("תלוי באוויר") ומושל דמוקרטי שלא בוחל בטריקים מלוכלכים במרוץ לנשיאות ("Ides of March", אותו גם ביים – הסרט יצא באוקטובר הקרוב). במסגרת יחסי הציבור לסרטים אלו, קלוני הקפיד לטפח את דמותו כליברל מובהק, מוביל האקטיביזם ההוליוודי נגד רצח העם בדארפור.
הנוסע המתמיד. קלוני ב"תלוי באוויר":
בוגרט, שכיכב לצד קומדיות ודרמות רומנטיות גם בסרטי מתח והרפתקאות, נחשב למייסד והאב הרוחני של חבורת ה-Rat Pack, קבוצת שחקנים צעירים שכללה את פרנק סינטרה, סמי דיוויס ג'וניור ודין מרטין. הסרט המרכזי של השלישייה היה "אושן 11", שלימים זכה לרימייק (ושני סרטי המשך) בידיו המנוסות של סטיבן סודרברג. קלוני היה השחקן הראשי, שנכנס לנעליו של סינטרה בתפקיד דני אושן, המוביל חבורת פושעים לבצע את המכה הגדולה – לשדוד בתי קזינו, יהלומים ושאר יעדים מסובכים. אושן, בדומה לסרטי אקשן ומתח נוספים בהם כיכב קלוני ("רומן לא חוקי", "שלושה מלכים") גם הוא נמצא בטייפקאסט של קלוני – פושע ערמומי וכובש, המשיג את הכסף כשידיו נקיות ואף אחד לא נפגע (לפחות לא פיזית).
הנוכל המקסים. ג'ורג' קלוני ב"אושן 11"
מועדון גיל הזהב
קלוני ממשיך להסתמן כשחקן רבגוני, ואף כזה שאינו צריך לדבר הרבה. לאחרונה השתתף קלוני ב"האמריקאי", בו גילם צלף שקט, נוסח הדמויות של סטיב מקווין. גיבורו של קלוני חי בסגפנות בכפר קטן באיטליה, בונה כלי נשק ומנהל רומן עם חשפנית פטפטנית. מקווין, שכונה "King of Cool", אולי נפטר בגיל 50, אבל הספיק ליצור את המורשת שסללה את הדרך לקלוני: מהשחקנים הקלאסיים שהוזכרו, להוליווד המרדנית שייצרה את סרטי האקשן הפיוטיים של שנות ה-60.
צלף אמיתי עובד בלי רעש. "האמריקאי":
כיום קשה למצוא שחקנים מעל גיל 50 שמצליחים למצוא תפקידים הרלוונטיים לגילם ושאינם מבזים את ההון התרבותי שצברו עד כה. נסו לבדוק את מצב הקריירות של רוברט דה נירו, אל פאצ'ינו, דסטין הופמן, הריסון פורד, ג'ק ניקולסון, טומי לי ג'ונס או סמואל ג'קסון – כמה סרטים שהם עשו בשנים האחרונות לא מבייש את המורשת שלהם? עיקרם לכודים במותחנים סוג ב', סרטי פעולה מושמצים או קומדיות בזויות. ג'ורג' קלוני אולי צעיר מהם, אבל בינתיים הוא נהנה לשחק אצל האחים כהן, סודרברג ובשנים האחרונות מביים יותר ויותר ובעצמו. התדמית שלו, כמו של גרנט, בוגרט וגייבל, נשארת ללא דופי.
ציטוט ההודעה
