זהו זה, לא יכול יותר. אני מתחיל אשכרה להשתגע מעצמי, אני חייב לעבור שינוי. כל דבר שניסיתי ועשיתי עד כה לא עזר, להפך! המצב רק מחמיר ואני ניכנס לדיכאונות נוראיים עוד יותר, לא האמנתי שאפשר להגיע לכזו רמה של עצבות ועצבים. בכל דבר! זה מתחיל בזה שלא היה לי מה לעשות ביום העצמאות בכלל, ללימודים, ליחס עם אנשים.
אני חייב לעבור שינוי תפיסתי, ככה זה מרגיש לי. נשבר לי להיות לבד בחגים וביום העצמאות בפרט, נמאס לי ללכת לישון עצוב, נמאס לי לקום לבית ספר בהרגשה של שיט, כיבינימט, אין לי כוח לחרא הזה היום.
אני חייב לעבור פשוט שינוי כלשהו. מה שאני מרגיש לפעמים זאת קינאה באחרים שאני רואה איך הולך להם כ"כ טוב, לחלקם אני גם קרוב, אני לא מצליח להבין מה הם עושים שגורם לזה, לפעמים אני מרגיש סתם עצבות בזה שאני רואה נניח קבוצת אנשים או זוג מטיילים להם ברחוב בכייף, ואני בידיעה שאין לי עם מי ללכת ואין לי מה לעשות.
מניסיונכם, או סתם עצות שיהיו רלוונטיות, מאיפה אפשר להתחיל את השינוי? אילו צעדים לעשות?
תודה חבר'ה.
דבר נוסף, סליחה על כמה מילים בוטות וקללות, אני לא מסוגל לתאר את ההרגשה הפנימית שלי כרגע. אני נתון בלחצים מאין סוף מקורות(לימודים בעיקר) וזה מוציא אותי מדעתי.
שוב תודה



ציטוט ההודעה

