הנה הבדל (רק אחד מהם) בין הצמרת המקומית לצמרת האירופית. אותו ליאור אליהו, שהתקשה למצוא את עצמו והושלך לספסל (סליחה מראש על הדימוי האגרסיבי), נבחר לשחקן המצטיין בניצחון על ברק נתניה כשהוא קולע 22 נקודות דווקא אחרי שהוצא מהחמישייה.
דייויד בלאט לא אוהב כשעוסקים בפיסות הפאזל הקטנות ולא בתמונה הכוללת, אבל מאחר שהניצחון של מכבי על נתניה במשחק השלישי ובסדרה כולה היה צפוי יותר מזריחת השמש במזרח מדי בוקר ושקיעתה במערב בכל ערב, אליהו הוא הסיפור המעניין ביותר של מכבי ת"א. ואם תשאלו אותי, גם בכדורסל הישראלי כולו.
בהפוך על הפוך, אפשר להגיע למסקנה שנשמעת מוזרה בפעם הראשונה, אבל ככל שחושבים עליה מאוד יכול להיות שיש לה אחיזה במציאות. אליהו, שכבר אכל קש ותבן ממספר מאמנים בשנים האחרונות, יכול בסיטואציה הנכונה להצליח לא פחות ב-NBA מאשר בכדורסל האירופי.
מוזר? הזוי? רחוק מהמציאות? איך אותו שחקן שדיוייד בלאט שלח לספסל נגד ריאל מדריד ופנתינאייקוס אחרי 4-3 דקות מפתיחת המשחק ונראה חיוור וצל של עצמו, יכול להצליח דווקא בליגה הכי טובה בעולם? התשובה פשוטה: בקבוצה הנכונה ואצל המאמן הנכון עבורו מבחינת ההכרה בתכונות הטובות שלו יכול להיות שחקן נישה, וכאן מצפים ממנו להיות שחקן שלם.

לכתבה המלאה : כאן
קרדיט ל One