בס"ד

כולנו מכירים את הסיפור אם בני יעקב ויוסף שהאחים של יוסף מכרו אותו וזרקו אותו לבור.
התורה מציינת :"והבור ריק אין בו מים"
ויש לשאול,הרי בתורה אין אות מיותרת,אז למה התורה חוזרת על עצמה,אם הבור ריק,זה ברור מאליו שאין בו מים.
מה פשר החזרה?איך זה מתקשר לקושי להתמודד עם מחשבות הבל?את הכל באר בעז"ה פה.

*את החידוש שמעתי מפי הרב זמיר כהן שליט"א.

קודם כל אנחנו יודעים שהתורה נמשלת למים,ישנם כמה סיבות כמו לדוגמא
שהמים נוטים תמיד לכיוון למטה ,כך גם התורה להיות שפל,להוריד את הגאווה.
המים הם מקור החיים,ללא מים אין חיים.כך גם התורה,ללא התורה אין חיים.
אם סוחבים כמות גדולה של מים על הגב אז המים כבדים אבל כשצוללים עמוק לתוך המים מגלים עולם מדהים.
כך גם בתורה שסוחבים את התורה על הגב אז היא כמו משא כבד,אבל כשצוללים לתוך עומקה של התורה מגלים את עולמה המופלא של התורה.
וישנם עוד הרבה סיבות...

נאמר במדרש רבה :"והבור ריק אין בו מים,מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו."
ועכשיו נעבור לנושא אחר,לכל החוזרים בתשובה ככל הנראה שקשה להם לא לחשוב מחשבות בטלות,מחשבות לא צנועות.
ופשוט קשה להם לסלק את המחשבות הרעות מהראש.
איזה עצה התורה נותנת לנו,ללמוד תורה ואז מרוב שהראש יהיה מלא בתורה לא יהיה מקום לשטויות ואת זה אנחנו יכולים ללמוד מהפסוק שהבאנו.

והבור ריק אין בו מים,שהראש שלנו ריק ואין בו תורה(מים) אז יש בו נחשים ועקרבים וכל מיני שטויות,אבל ברגע שהבור מלא במים(בתורה) אין בו מקום לשטויות.


נרמז את זה גם במילים "אין בו" נסתכל בראשי תיבות.

אבל נחשים ועקרבים יש בו

תיזכו למצוות