מערכת יחסים עם גבר מבוגר|19
שלום, אני רוצה להתייעץ איתכם בקשר למערכת יחסים בין גבר ואישה עם הפרשי גילאים, כי לא מצאתי מקום מתאים אחר.
בעוד חודש אני אחגוג את יום הולדת ה- 19 שלי לפני כשנה היכרתי בחור נחמד מאוד, מאוד. הוא משכיל, נאה ומתחשב (שזה מאוד חשוב בשבילי). הוא יכול להבין אותי את כולי החל מכף הרגל ועד הראש. כול פעם כשרע לי או טוב לי אם אחלוק את הרגשות שלי איתו הוא יבין יעודד וישמח בשבילי. אף פעם לא קיבלתי כזאת הבנה מאף אחד. אנחנו מבלים ביחד כשיש לי ולו זמן, צוחקים (הוא משעשע ותמיד גורם לי לצחוק ולחייך). חשוב לי להדגיש שאנחנו ביחסי ידידות בלבד. יש בעיה שדי מציקה לנו לעבור למערכת יחסים רצינית: אני רק מסיימת י"ב השנה והוא, הוא כבר אדם מבוסס לחלוטין מבחינה משפחתית וכלכלית - הוא בן 36, יש לו ילדה מקסימה סגן מנהל בחברה מבוסס בארץ (אני נמנעת לתת שמות בכוונה). אבל, לא... לא מעניין אותי הצד הכלכלי שלו, וגם מצדי לא מעניין אותי ההפרש ב- 17 שנה, כי מגיל צעיר יש לי העדפה למבוגרים ממני. אותי מטריד הצד המשפחתי, למרות שהוא גרוש יש לו ילדה ואני נורא מפחדת שאם נעבור את הגבול של הידידות הילדה תשנה את היחס שלה כלפיי או כלפיי אבא שלה. עכשיו יש להם מערכת יחסים ממש מעולה, לעולם לא ראיתי אבא שאוהב ככה את הילדים שלו, אבל אם זה יקרה... ואם הוא יבחר בבת שלו (אני לא אתנגד כי זאת הבת שלו) אני אפגע, כי אני אדם רגיש. אני ממש לא רוצה לשנות את היחס הנפלא שקיים בינהם עכשיו, לא רוצה שבגללי הכול יהרס. דבר שני, הוא הרבה פעמים אומר לי גם בצחוק וגם בשיחות עמוקות יותר "את עוד ילדה", זה גורם לי לחשוב שהוא, לא יודעת איך להסביר את זה, פחד מזה שאני צעירה ממנו ב- 17 שנים... למרות הכול אנחנו מתחבקים, מתנשקים על הלחי, יש נגיעות ידיים לפעמים אבל מצידו זה לא זורם למשהו יותר. פעם הוא הזמין אותי לצאת עם מעגל חברים שלו (היה איזה אירוע והוא אזמין אותי), ורוב החברים שלו גם בוגרים והם שידרו מבטים עקומים לצד שלנו. הוא גרם לי לאהוב אותו, אופי שלו... הגבריות. לא העזתי להגיד לו על התחושות שלי כלפיו - ייתכן שהוא לא יבן אותי נכון ואז אני אפגע - אלא, רק ברמזים קלילים, בחיבוקים מתמשכים. מצד שני נמאס לי להסתיר הכול... כשאנחנו יוצאים למעגל חבריו יש הרבה בנות שהם אומנם מבוגרות ממני בכמה שנים בודדות (בנות 25 - 30) והן נתפלות עליו ומתחילות לפלרטט, חיבוקים נשיקות, צחוקים. זה גורם לי לקנא ולסבול בשקט, מי אני שאגיד לו "לא! אסור לך"... ברור לי שהוא לא מתבודד לבדו בלילה... לפחות ממה שזה נראה.
אני לא יודעת מה לעשות, חשבתי "לחתוך" את הקשר שלי איתו (כן, למרות כול התחושות שלי כלפיו, לסיים עם זה ולא לצאת לא מנצחת ולא מפסידה), אבל הוא דואג לקרב אותי אליו. למשל, אם לא אתקשר אליו ולא אפגש איתו במשך כמה ימים בודדים הוא יתקשר ויתקשר עד שאני לא אענה ולא נצא יחד להסתובב ולשחוח. לפעמים הוא עמוס בעבודה ואני בלימודים בגלל הבגרויות וזה גורם לנו להתגעגע אחד לשני.
מה עושים?
מצפה לתשובות בוגרות, ובאמת תודה לכול העונים.
ציטוט ההודעה
