על ההבחנה המקובלת בין יפה למכוער
אני רוצה לדבר איתכם רגע על "איכות". איכות במוזיקה.
מה זה איכות בכלל? מה מאפיין אותה? מה איכותי? מה לא איכותי?
דודו אהרון איכותי? לא.
אבל למה? למה דודו אהרון לא איכותי אבל עמיר בניון איכותי? (בכוונה נתתי דוגמא מעולם המוזיקה הים תיכונית).
זו שאלה קשה. כי היום, כשאני פותח את הרדיו ושומע מה מוביל במצעד הפזמונים, בא לי להקיא. דור דניאל וכו'. אני מיד סוגר את הרדיו, הולך למחשב ומפעיל איזו להקת אינדי. זה מה יש.
מה נעשה? יש אנשים ששמיעת השיר חדש אייל גולן נורא מהנה אותם. יש אנשים כאלה. רוב האנשים הם כאלה. וככה נוצר ערוץ 24. וגלגל"ץ.
ואם האנשים האלה יגידו לך שליאור נרקיס, למשל, הוא זמר נורא איכותי ועמוק, לא יהיה לך מה להגיד.
מה תגיד?
שאין להם תחכום מוזיקלי? לומר דבר כזה יהיה ביטול משווע של כל סצנת הפאנק.
הישארות לאורך זמן ולא סתם אופנה חולפת? הרבה זמרים גדולים ואיכותיים בהיסטוריה הוציאו רק אלבום אחד ונעלמו.
כוונות אומנותיות שמאחורי היצירה? כל הרוק אנד רול זה סקס ותהילה.
הטיעון היחיד שנשאר הוא הצלחה. ומה לעשות. דודו אהרון הוא הצלחה גדולה. ואם אנחנו נמדוד את האיכות לפי ההצלחה, אז מקדונלדס היא הארוחה הטובה ביותר באמריקה. מה ששמעתם.
זאת שאלה טובה. ולי אין תשובה עליה. מה זה "טוב" ורע". בי יש את האמונה שאייל גולן לא עושה מוזיקה איכותית. ואני לא יודע איך להוכיח זאת. זה מעצבן.
ואני רוצה, לסיום, לצוטט מדבריו של שלום גד, זמר וותיק ומצליח בסצנת האינדי הישראלית:
"יש הבחנה מקובלת באמנות בין יופי לאמת, ואני לא מקבל אותה. זאת צורת מחשבה של אנשים, בעיקר צעירים, שרוצים לתקן את העולם, ואז זה מחייב אותם לייצר תמונה מקולקלת של העולם. במוסיקה זה בא לביטוי בכך שמוסיקאים שעושים מיינסטרים נתפשים כרדודים ומוסיקאים שעושים מוסיקה לא נעימה נתפשים כעמוקים. לא קשה להבין מאיפה זה בא. כשאתה לא מצליח להיות היפה, להרשים בחורה או לנצח בספורט, אתה מפתח צדדים אחרים שהם חשובים לא פחות. את העניין של ‘האמת שלי' המציאו מוסיקאים שלא היה להם מספיק קהל, ואני ביניהם. שזה טוב. זאת מגננה טובה. אבל זה לא טוב אם זה עוצר את היצירתיות. אם זה גורם לך לא לכתוב מלודיה, לא להיות נדיב"
כל זה חומר למחשבה, ומה דעתכם??
ציטוט ההודעה
..
