תגובת "הילחם או ברח" - פתרון בעיית אמונות מגבילות
הנושא שאני אכתוב עליו מדבר על אמונות מגבילות, ולמה זה קורה מבחינה אבולוציונית.
המטרה שלי במאמר הזה הוא שתבינו שאמונות מגבילות זה שטויות שאין לכם ממה לפחד מהם, דבר אידיוטי לחלוטין. אני כתבתי את המאמר הזה לבד ודפקתי פה חתיכת השקעה, אז אני מבקש לא להעתיק אותו בלי לשאול אותי קודם כל.
אז בואו נתחיל.
תגובת "הילחם או ברח" (באנגלית: Fight or Flight; נקראת לעתים "הילחם, ברח או קפא", באנגלית: Fight, Flight or Freeze) היא מונח מתחום הפיזיולוגיה והפסיכולוגיה המציין תבנית של שינויים גופניים, כחלק ממנגנון הישרדותי-אבולוציוני, אשר מכין את האדם או את בעל-החיים להתמודד פיזית עם איום או סכנה מיידית. עיקר תפקידה לשמור על הישרדות האדם בסביבה משתנה.
במצב של לחץ או בעיתות חירום אל מול איום פתאומי וקיומי מערכת העצבים הסימפתטית (Sympathetic) אחראית להפעיל את תגובת "הילחם-או-ברח" המנתבת מחדש את מערכות הגוף לטובת ריכוז המשאבים אך ורק במערכות ואיברים החיוניים להכרעתו של המצב על חשבונן של מערכות שיגרה שאינן חיוניות להישרדות המיידית. קיים שחרור של ההורמון אדרנלין אשר אמור לעזור לאדם במצב של סכנה, בגלל מה שהוא בעצם גורם:
הוא פוגע בקושר הריכוז ומקשה על חשיבה צלולה ומעמיקה, וכן הוא מחדד את התפיסה החושית וגורם לאדם מודעות גבוהה יותר לתחושותיו הגופניות.
תגובת "הילחם או ברח" אמור להגן עלינו מפני איומים בחיי היומיום. האיומים הללו הם איומים פיזיים, לדוגמה אם האדם הקדמון היה נמצא במצב שהוא לבד מול פיל ענק או איזה ממוטה נחמדה, סביר להניח שהגוף שלו היה משחרר פרץ של אדרנלין והוא היה מתחיל לברוח כמו רואד ראנר, הוא ידע שהערך של הפיל/ממוטה יותר גבוה משלו מבחינת כוח (דבר שהשפיע על המחשבה של האדם הקדמון, ובצדק). לעומת זאת, אם הוא היה פוגש את הפיל/ממוטה כאשר הוא בקבוצה של לוחמים מהשבט שלו שמחפשים מזון, שהערך שלהם ביחד הוא גבוה, פרץ האדרנלין מהגוף שלו לא היה גורם לו לברוח, אלא להתרכז באיך לתפוס את ארוחת ערב הבאה של השבט.
המטרה של תגובת "הילחם או ברח" היא המטרה הבסיסית ביותר של כל יצור חי – לשרוד. אם היצור ייהרג אז הוא לא ישרוד, ולכן קורת התגובה.
בקשר לתחום ההישרדותי השני – רבייה. האדם הקדמון ידע שהוא לא עומד להישאר לנצח בחיים, לא בגלל שהוא היה חכם והבין שבשלב מסוים תאים מתים, חיידקים יכולים לתקוף את גוף האדם, הזדקנות וכדומה. הוא פשוט ראה אנשים אחרים בשבט מתים, הוא הבין את הסכנות הטמונות ביציאה לקרב להביא אוכל, ואם הוא, עם כל כך מעט ידע שהיה לו על המוות, ידע שהוא חייב להתרבות איכשהו אם הוא רוצה שהוא ישרוד (דרך הצאצאים שלו), אז אנחנו, עם כל הסכנות שאורבות לנו היום, והמודעות הרבה שלנו כלפי מוות, חייבים לדעת שאנחנו צריכים לשרוד איכשהו דרך רבייה. כשהאדם הקדמון הבין את המסקנה הזאת, ניראה לכם שהוא פחד ללכת לאישה מהשבט ולנסות לזיין אותה? לא.
כמובן שהאישה הייתה צריכה קודם כל לראות שהוא מסוגל לפרנס אותה ולהגן על הצאצאים שלה, שזה כל העניין של הערך שיש לאותו אדם קדמון, אבל שום דבר לא הפריע לו לנסות לתקוע כמה שיותר נשים מהשבט בשביל להתרבות. נכון, היה בו פחד שכל הנשים יגמרו בשבט ואז אף אחת לא תירצה אותו כיוון שזו הייתה סביבה קטנה, ואסור היה לו לעשות פדיחות, אבל היום אנחנו לא חיים בסביבה שבטית. הכי קרוב לזה זה בית הספר. אבל אם אתה יוצא למועדון או לבר או סתם הולך לים, רואה בחורה יפה שאתה מת להתחיל איתה, ניראה לך שיגמרו לך הבנות בעולם? שאתה לא תזדיין יותר ולא תתרבה? זה אפילו לא הגיוני:
בעולם יש 7,000,000,000 אנשים. 3,500,000,000 הן בנות. נגיד וכרגע לא אכפת לכם ממש יהודייה לא יהודייה סבבה? חח יופי. טווח הגילאים הוא בן 0 ל 80 אז יש את הגיל שלך, 2 מתחתיך ו2 מעליך, זה משאיר לנו 218,750,000 בנות. נגיד ולאחת מכל 10 אתה נמשך? 21,875,000 בנות נשארו.
21,875,000 בנות פוטנציאליות להתחיל איתן. יש לך סיבה לפחד כמו של האדם הקדמון? אני לא רואה כאן שום סיבה, מי שרואה מוזמן לשלוח לי הודעה או להגיב פה.
יופי, פתרנו את הבעיה מהכיוון הזה. בואו נגיע לחלק של תגובת "הילחם או ברח". דיברתי מיקודם על הערך שהאדם הקדמון חשב שלחיה יש על פניו, אבל שימו לב שלא אמרתי את זה על האישה.
משום מה, אנחנו מתבלבלים בין התגובה של לפחד שיגמרו הבנות לבין איום, שכאילו לאישה יש ערך יותר גבוה מבחינת כוח, דבר שמפעיל את תגובת הילחם או ברח". כאשר אתם רואים בחורה יפה שרוצים להתחיל איתה, אתם מתחילים להתרגש, להרגיש לחוצים ומתחילים לפחד שהיא תדחה אתכם. האישה נהפכת בראש שלכם לאיום בגלל הבלבול הזה בין שתי התגובות. במצב של איום האדרנלין משוחרר בגוף ואז יש לכם שתי אפשרויות:
1. לברוח – לא להתחיל עם הבחורה, ואחר כך להבין שהיא בכלל לא הייתה איום והכול זה בראש שלכם, להתחיל לאכול סרטים מה היה קורה אם היית ניגש אליה ולהתבאס מזה.
2. להילחם – להתחיל עם הבחורה, לראות שהשד לא כזה נורא ולהבין שבחורה זה לא איום משום בחינה, ובטח שלא מהבחינה הפיזית (אלא אם נפלת על פסיכית שסיימה לרצות כרגע כמה שנות מאסר טובות), וגם אם היא תדחה אותי יש עוד 21,874,999 בנות פוטנציאליות בעולם שאני יכול להתחיל איתן.
אני רוצה שתפנימו את הדבר הזה: אין סיבה לפחד מנשים, כול הפחד שלכם מנשים זה שאריות אבולוציוניות אדיוטיות שמעכבות אתכם ורק פוגעות בכם, כמו התוספתן. תתעלמו מהפחד.
עוד דבר שגורם לכם לברוח בגלל השילוב של שתי התגובות האלו הוא שחרור פרץ האדרנלין בגוף. כאשר אנחנו משחררים אדרנלין בגוף אנחנו נהיים מודעים לעצמינו יתר על המידה, ולא חושבים בצורה צלולה ומעמיקה. פה מתחילה הבעיה של לחשוב מחשבות כמו: "אני לא מספיק עשיר" , "אני לא מספיק יפה" , "אני לא ברמה שלה" ועוד כל מיני מחשבות כאלו, שבמצב רגיל ולא תחת לחץ אתם יודעים שזה שטויות. במקום לחשוב כמה אתם לא טובים, תנתבו את פרץ האדרנלין הזה לחשוב כמה אתם כן טובים, לחשוב חיובי.
אני רוצה שעכשיו תלכו ותכתבו 5 איכויות ודברים טובים בכם, דברים שאתם טובים בהם. תשננו אותם. עכשיו, כל פעם שתרגישו את האדרנלין ותתחילו לחשוב מחשבות שליליות, מיד תנתבו את האדרנלין להיות מודעים לעצמכם כמה אתם כן טובים, ולחשוב על כל הדברים שאתם טובים בכם ואתם טובים בהם.
זהו, אני חושב שבעיקרון סיימתי כאן. אם מישהו רוצה הבהרה או משהו שהוא לא הבין, הוא מוזמן להגיב פה ואני אסביר לו. אני מקווה שעזרתי לכם, ושהבנתם את השורשים העמוקים שלכם לגבי פחד מנשים, והבנתם שאין סיבה לפחד מהן, לא מדחייה ולא משום דבר אחר.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי inverter
