כמה שאלות
אוקי, אני יודע שבטח שואלים את השאלה הזאת פה אלף פעם.. ולא, אני לא הולך לצאת מאנונימי אני ביישן
העניין הוא, שאף פעם לא התחלתי ממש עם בנות, תמיד הכרתי בנות ממעגלים חברתיים שהיו לי פה ושם אבל העסק דיי יבש ואני רוצה פתיחים מצחיקים/גאוניים למסיבות (חוץ מ"היי" ו"בואי לרקוד" וכו') משהו קצת מקורי (:
מה גם שבסופו של דבר אני אמור לחשוב על דברים לבד, כי אני לא הולך לרוץ לפה כל פעם שלא יהיה לי מה להגיד. אז איך מפתחים את היכולת הזאת בעצם? להגיד דברים גאוניים שפשוט צצים לך משומקום איכשהו?
עוד שאלה שאולי הרבה יותר משמעותית בשבילי ושלא ממש קשורה לנושא:חבר אתה שוכח משהו, למידה היא תהליך של שינוי, בהגדרה.
גם אני אקח לך את היד עכשיו ואעבור איתך בחורה בחורה, אם לא תשנה, אם לא תסתגל, אם לא תפעיל את הגלגלים, עד שתיצור שינוי
(שזה התהליך האמיתי והחלק הקשה ביותר בכל למידה שהיא) - אתה תסבול ולא תצליח.
לדבר עם בחורה, זה קצת כמו להופיע כמו קהל, לרקוד במועדון או אפילו לצייר. זה ללמוד On the job, מה שנקרא. גם אם תדע את כל אומנות השכנוע בתאוריה עד לרמה של לשנן בע"פ, עדיין תבלבל בפעם הראשונה שתעשה את הפעולה. עדיין תגלה שיש פער בין מה שקיים עכשיו למה שצריך להיות. את הפער הזה אי אפשר "להשלים" לך, אתה חייב לעשות אותו בעצמך, חייב לצאת, חייב להכנס לסיטואציה שוב ושוב, עד שתוכל לחלק את הקשב.
חלוקת קשב היא פונקציה של 2 דברים - מיומנות בפעולה שאתה עושה, ונסיון. להתחיל עם בחורה שאתה לא מכיר ברחוב זה פעולה שאתה לא מנוסה בה. אתה לא תוכל לחלק את הקשב שלך ללדבר עם הבחורה שמולך ולהיזכר בכל העקרונות של הפיקאפ. לא משנה מי יעמוד ליידך, לא משנה מי יחזיק לך את היד וכמה הוא אדיר וענק עם בחורות, עד שלא תעשה שינוי, הוא סתם יהיה שם.
ואם אתה שואל אותי, להוציא אלפי שקלים בשביל להתגבר על הפחד הראשוני לגשת, זה שטות. דיי נו, זה נחמד לדבר על זה כשזה בתוכנית טלויזיה, אבל בפועל לכולם יש את זה, וזה לא עובר, ,פשוט לומדים להתגבר על זה. אם עשית את זה פעם אחת אתה תצליח שוב. לא צריך מקלחות קרות או איזה רוסי שיגיד לך לגשת אליה.
ציטוט מתוך תגובה של THENUTS מאיזה אשכול פה. אז זה בעצם משהו שאף פעם לא הבנתי. ביטחון עצמי-אישור של המוח לזה שעשית משהו הרבה פעמים ובגלל זה אתה יכל לעשות את אותה הפעולה שוב בעיניים עצומות. אז איך מתגברים על הפחד הזה לגשת? אין לך את האישרור הזה במח "היי עשיתי את זה אני יכל לעשות את זה עוד מליון פעם!" זה כמו שאתה עולה על רכבת הרים בהתחלה ואתה ממש מפחד ואחרי שאתה עושה את זה פעם אחת, איזה בנאדם לא קם ואמר "פאק זה ממש כיף אני עושה את זה שוב!" בגלל זה קיימים קורסים בעצם בידיוק כמו שהייתם קטנים אבא שלכם דחף אתכם בכח לעלות על הרכבת הרים, המדריכים דוחפים אתכם בכח להתחיל עם בחורה. אבל למה הפחד הזה נוצר מההתחלה? יש בזה הגיון? איזה סיבה יש לילד לפחד מרכבת הרים שהוא בחיים לא היה עליה וניסה אותה? איזה סיבה יש למישהו לפחד מלגשת לבחורה שהוא לא הכיר ולא ניסה אפילו? לא יודע. אבל הפחד קיים. ואם לא עשית את זה פעם אחת? אם אתה תקוע על הפעם האחת הזאת שאתה מפחד ולא מצליח? המקלחת הקרה (קראתי את המאמר ההוא) זה משהו שידרבן אותך, שאתה תדרבן את עצמך במקום שרוסי יעשה את זה במקומך. אם אתה לא מצליח לדרבן את עצמך ואחרים לא מצליחים לדרבן אותך, המצב שתיארת כסבל- "אתה תסבול ולא תצליח" מה אתה עושה אז? אתה תקוע בלופ שלא נפסק, חי בתוך הצל של עצמך פחד-כישלון-תסכול-פחד וחוזר חלילה. איך לשבור את התבנית הזאת?
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי משתמש אנונימי
