"סייג לחוכמה שתיקה"

[_יעל_]

"סייג לחוכמה שתיקה" הוא משפט מוכר ממסכת אבות, שניתן לפרש בכמה דרכים.
הפירוש הנפוץ ביותר שכאשר אדם לא יודע- עדיף לו לשתוק מאשר לדבר, ובעצם מקביל לפסוק ממשלי "גם אויל מחריש לחכם יחשב". אדם ששותק ייחשב לחכם.
פירוש נוסף הוא שפטפוטי הבל מונעים את החכמה, והשתיקה מהם היא סייג לחכמה (קרדיט לישראל).
יש שמפרשים סייג=תנאי, כלומר התנאי לחוכמה לחוכמה הוא השתיקה. על מנת להחכים עליך תחילה לשתוק ולהקשיב לדברים של אחרים.
ניתן גם לפרש את המשפט כך שהחכם לא צריך להתפאר בחוכמתו.

האם יש פירוש "נכון ביותר"?
לאיזה פירוש אתם הכי מתחברים?
מאמינים בשתיקה או בפטפוט?

[פראגער]

ישנם 70 פנים (מותרות) לתורה, כך שכל אחד מהפירושים נכון ורואה את חוכמת חז"ל באור אחר.
אני מתחבר יותר לבאור השני והשלישי, כמה יפה שלכל אחד יש מקום בתורתנו

[ישראל]

בשביל להבין את משמעות המשפט, לפחות בכוונת מי שאמרו, צריך לראות את ההקשר בו הוא נאמר,
במסכת אבות פרק ג' משנה י"ג: רבי עקיבא אומר שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה, מסורת סייג לתורה מעשרות סייג לעושר נדרים סייג לפרישות סייג לחכמה שתיקה.
כמו שניתן לראות מן ההקשר הרי שסייג כאן מתפרש מלשון גדר ושמירה, כלומר, מסורת היא הדבר השומר את קיומה של התורה, מעשרות שומרות את העושר לבעליו, נדרים מסייעין לאדם לשמור את עצמו פרוש, ו...שתיקה עוזרת לאדם להישאר חכם...