תחרות הכתיבה-סקר
בור היית ובור תהיה
ובורים יהיו בניך
עייפו הכבשים הפועות במרעה
וספורים ימיך
ובינת אלהוים אז נחה עליך
ושקט אז ליבך
וידעת פתאום
מה פשרו של סבלך
כי בורה האדמה
ובורה השמש
ובורים השמיים
עבדי האדמה, צמיתי התשוקה
נהניתם לחשוב שיש קשר בין גורל לתקווה
בורים שכמותכם.
------------------------------------------------------
בין לעיסות מרות של אהבה
דמעותיי חרש, הינה את קרבה
בלית-ברירה, אני מושיט ידיי לעזרה
הצילו! אך קולי ניבלע בחשיכה
כמו מים זכים, מחדדת את חושיי
את ציידת, אני ניצוד , אלו כאביי
הפלת חומותיי, עירי נישרפה בלהבות
הרגת אותי, אך לא איבדתי עשתונות
עכשיו אני מתוודא אני אוהב אותך,
מעלה חיוך, כשליידך אני נוכח
ואם זה לא כך, דמעותיי חרש
אני לא מאמין, הצלחת לעורר בי רגש
כי אין חזק יותר מהשקט שלפני הסערה
ואת שתקת, שטפת אותי בחומר בערה..
---------------------------------------------------
אוי למה?
למה את שם ואני כאן,
למה זה ככה?!
רוצה לעוף כבר על ענן,
ועל הדרך -
לתת אגרוף קטן,
בבטנו של השטן...
רוצה אותך כבר כאן,
כמו פעם כמו מזמן,
כמו כל הימים,
אויש, למה את בבית חולים...
לפעמים חולשה אני נתקף,
מיד אני קם ועף,
מרגיש לי שמוט כנף,
כמו עלה שעף
- נפל מן הענף...
איפה את שמרגישה,
מרגיעה ומבחינה,
שכל קמט בפני,
מפרשת לפני...
אוי כל כך קשה לי,
להיות כאן לבדי,
אוי כל כך לא בא לי,
לדמיין אותי בלי,
זהו, את חייבת,
- הישארי כאן עימדי...
----------------------------------
זה בכוונה בעילום שם.
נכתב במקור על ידי toorbo
