ההרגשה הכי מוזרה שהייתה לי בחיים זה כבר תקופה : D כמעט 15.

[המאמין]

שלום אנשים יקרים..
יש לי בעיה שאפילו קשה לי לנסח אותה.
קודם כל רצוי לציים שאני סיימתי חטיבה אני בחופש הגדול תקופה יש אומרים כיפית ובאמת כזאת אבל איתה באות הרבה תחושות הפרידה מכל החברים הנהדרים שהיו (חלקם ימשיכו לתיכון אבל חלק גדול לא) פרידה מילדה אחת שהינו ידידים ממש טובים במשך שנה ושגם היה בינינו משהו - בסוף אבל זה הרגיש לי כמו אהבה אמיתית פחות פיזית וולגרית אלה יותר רציתי תמיד שיהיה לה טוב והיה לנו חיבור מצויין (היא היתה הילדה אולי הכי יפה בשכבה - אבל זה לא עניין אותי).אני נזכר באותו חיבוק שארך 3 דקות - החיבוק האחרון שלנו : )

כל התפיסה שלי השתנתה הרבה בחודשים האחרונים שעד אז אני הייתי דתי דתי.. שומר שבת מניח תפילין כל יום - שומר לשון הרע ואפילו שומר מחשבות והכל מרצון אמיתי - כשאני מתמסר למשהו מכל הלב אני נותן את עצמי עד הסוף ואני מתכוון ממש עד הסוף .
אבל אז הגיע המקום בו נחשפתי לכל כך הרבה חומר שלא היה נגיש אלי לפני - או שפשוט החליטו להעלים אותו מעיניי..(מדע,אתאיזם,צדדים אחרים ולא רק הדת היהודית) בקיצור אני בנאדם מאוד לוגי וגם כשהאמנתי היתי מאמין מסיבות לוגיות מי שרוצה יכול לשאול ואני יענה לו.. אבל לאחר מחקר מעמיק שיחות ארוכות עד לשעות הקטנות של הלילה עם רבנים,אתאיסטים,אנשים שחזרו בשאלה ובתשובה.
עכשיו אני כאתאיסט - זה שינה לי מאוד את תפיסת החיים הייתי אומר די לטובה נהייתי ממש חרוץ , פועל יוזם פתח לי המון הנאות ההצלחה שלי עם בחורות פשוט קפצה ועם החברה בכלל.

עכשיו בחופש.. אני מרגיש פתאום מן ריקנות עצומה , זה לא שיעמום כי מהו שעמום? בשיעמום הרי לא מרגישים כלום וזה השיעמום מחפשים תעסוקה , אבל אני מרגיש ריקנות עצומה כאילו איזה סכין ננעץ בי וממשיך להיכנס עמוק יותר ועמוק יותר ואני ממש לא יכול להסביר את ההרגשה.

אני מרגיש כאילו מירוץ החיים הזה גונב לי את הזמן ואת הלב - אני לא רוצה לרדוף אחרי שום דבר אני בנאדם שיכול להסתפק במועט אני יכול להיות מאוד אישי ועמוק שצריך ובאותה מידה גם פיזי ופרקטי כל מה שיעשה לי טוב זה המשפחה שלי שתיהיה בריאה ורק להתבוננן בחוץ בטבע היפהיפה ופשוט להיות ניזון מהטוב והאהבה בעולם.


ולא יש לי המון תחביבים ובזמן כל ההנאות והתחביבים שלי אני לא מרגיש את אותה ריקנות אבל מה שמפריע לי הוא מה שבינהם..יש לי המון יציאות,חוג איגרוף,מפגשים עם בנות לא חסר כלום!
וכאילו חסר יותר ממה שהייתי צריך כל החיים שלי!

וחשוב לציין שככל שאני יוצא ליותר הנאות ונגיד אני יום שלם כמעט מבלה , אז בשעות שבין שאני לא עושה כלום כביכול ההרגשה הזאת של הריקנות החודרת רק מתעצמת - ככל שאני מבלה יותר כך זה מתעצם יותר ויותר עם הזמן.
כמו כן רק אתמול בלילה אני עשיתי משהו שאני די מתחרט עליו עכשיו.. ישנה ילדה אחת שאני לא אוהב - התלבטתי לגבי זה הרבה זמן אבל הבנתי שזה לא יותר ממחבב היא חמודה והכל אבל אני לא יכול להשוות אותה לאותה ילדה מהבית ספר או לשום אהבה דומה שהיתה לי או שאני מתיימר שתהיה לי - והיתי נפגש עם אותה ילדה הרבה פעמים (היא היתה בתולה|) והיא כנראה מאוד אוהבת אותי ואני התייחסתי אל זה יותר כמו אל יזיזות ואחרי כמה פגישות שהתקדמנו בדברים המיניים אתמול בלילה זה קרה אצלה בבית שההורים שלה נסעו לצימר..
זה היה ממש כיף אני חייב לציין אבל ההרגשה של אחרי שעכשיו שבאותו זמן שאני כותב את הפוסט היא כותבת לי דברי אהבה בפייסבוק ואני איך אומרים מסנן..

אני ממש לא יודע מה יעזור לי לצאת מאותה ריקנות מוזרה זאת הרגשה מורכבת מאוד וגם אם אף אחד לא יוכל לעזור אני אראה את הפוסט הזה כפריקה .

[5656581]

אני חייב לציין שמדתי הדוק לזיין תוך חודשיים בגיל 15 זאת בהחלט התקדמות מרשימה.

בקשר לריקנות יש מצב בגלל שכל החיים התפללתה אז חשבתה שיש משמעות לחיים ועכשיו כשיש לך יותר זמן להתבודד ולחשוב על זה אז זה דיי קשה לעכל את זה שאין אף אחד שמשגיח עלינו ואנחנו אדונים למעשינו....

[המאמין]

אני חייב לציין שמדתי הדוק לזיין תוך חודשיים בגיל 15 זאת בהחלט התקדמות מרשימה.

בקשר לריקנות יש מצב בגלל שכל החיים התפללתה אז חשבתה שיש משמעות לחיים ועכשיו כשיש לך יותר זמן להתבודד ולחשוב על זה אז זה דיי קשה לעכל את זה שאין אף אחד שמשגיח עלינו ואנחנו אדונים למעשינו....

תודה על התגובה - בקשר לדתי שהייתי אני רוצה להגיד שהדתיות שלי לא היתה לפי הספר אני לא בנאדם שמכתיבים לו אורך חיים והוא הולך על פיו אני תמיד מצאתי את הדרך שלי להתחבר לאלוהים ואת הדרכים שלי ואם היה נראלי שמשהו לא נכון ולא מתאים פשוט לא הייתי עושה אותו אל ה הייתי משנה קצת ולא היתי עושה הכל מפחד תמיד היה לי קשר עם בנות וקשר טוב רק שהוא היה פחות פיזי לכיוון של סקס רק לאחר השינוי שלי התחלתי לקחת את זה לכיוונים האלה.
"לזיין" זה לא המטרה של החיים שלי.
כן את האמת שהיו אנשים שאמרו לי על הריקנות בגלל משמעות החיים שהיתי מתפלל ועכשיו כבר לא , אבל מוזר שקודם לא הרגשתי את זה וזה התחיל רק בתחילת החופש הגדול או כמה ימים קודם אני חושב שזה קצת יותר בגלל כל התקופה של סיום החטיבה זה עורר בי איזה רגש שהינה הכל עובר ועובר מהר ואולי אני מפספס איפה שהוא או לא מנצל עד הסוף.
בכל מקרה אני רוצה להגיד שאני כבר מרגיש יותר טוב והבנתי כמה דברים מעצם הפרסום שלי הפריקה הזאת והתגובות.

[XsonicX]

תיארת כאן מסע מדהים ומרתק כשלעצמו, ולא משנה אם יצאת דתי או חילוני ממנו.

רק מה שכן, אל תמהר ואל תנהג לחשוב בחופזה. מה שנראה לך מאוד "לוגי והגיוני" כיום יכול להתגלות בעיניך כטיפשות מחר או מחרתיים או בגיל 40. אני לא אתערב בשיקוליך האמונתיים אך רק אומר לך שאני אישית מכיר בעובדה שכרגע (רק כרגע) אני חי בסביבה חילונית ושכרגע (רק כרגע) זהו סגנון החיים שישרת אותי אך אני לא שולל את האמונה, את תורה או את סגנון החיים הדתי, הוא מרתק, בריא ומדהים בעיני! בהרבה יותר מצורת החיים של כל 90% החילוניים הרגילים.

אני בדיוק כמוך שומר על מה שביכולתי וברצוני לשמור אך לא מגביל או חוסם את עצמי מלעשות דברים רק בגלל ש"הדתיים אומרים שאסור".
יחד עם זאת, אני מניח תפילין כשאני יכול, אני לא מדליק אש בשבת.. בערך כשנה שלמה לאחר בר המצווה שלי המשכתי לקרוא בתורה וגם בנוסף פרק משיר השירים בכל קבלת שבת. הרעיון שאני מנסה להראות לך זוהי היכולת לאזן, אפשר לחיות חיים חילוניים ויחד עם זאת להביע עניין רב בתורה ובאמונה, לא צריך ללכת על הקיצוניות.

את הריקנות שתיארת יוצא לי (ולרבים, אל תדאג) לחוש במצבים כגון:

• סיום גן חובה
• סיום בית ספר יסודי
• סיום חוג כלשהו
• סיום קורס
• סיום החטיבה
• חכה חכה, מה תרגיש בסיום התיכון...
• בסיום הצבא.. (היום בבסיס קרה לי מקרה ממש מזור הקשור מאוד לריקנות שאתה מדבר עליה).

בטח אתה ממתין לאיזו פואנטה הבעיה שאיני יכול לספק לך אותה, הרי מדובר בהרגשה פנימית שקשה מאוד להסביר אותה.
אני מזדהה מאוד עם תחושת הריקנות שאתה חווה כרגע ויש לי לומר לך שלושה דברים לגביה:

1) אתה תחוש אותה עוד המון פעמים בחייך, הורד מחשיבותה.
2) ככל שיעבור הזמן ובכל פעם שתרגיש את אותה הרגשה, היא תשפיע עליך פחות (לטוב ולרע).
3) מלא את חייך בתוכן משמעותי (במילים אחרות, בדברים שאתה אוהב לעשות או לעסוק בהם).

ובאופן כללי, אל תתן למותרות רגעיות כמו סקס, בנות או הצלחה חברתית לקנות אותך..
תשתדל פעם בשבוע לשבת עם עצמך ולשאול את עצמך בכנות "זה באמת מה שאני רוצה?" ומשבוע לשבוע להינעל על סגנון חיים הכי מיטבי עבורך (לפי הטקסט שלך, הייתי אומר שהכי מתאים לך זוהי שיגרה עצמאית עם אפשרויות וחופש פעולה אך יחד עם זאת, בריאה ומאוזנת, ללא יותר מידי מסיבות/בנות/כסף/קריירה/לימודים ותחרות בלית פוסקת אך לא אני הוא זה שיקבע, רק אתה!).

בהצלחה במסע החדש שלך

[המאמין]

תיארת כאן מסע מדהים ומרתק כשלעצמו, ולא משנה אם יצאת דתי או חילוני ממנו.

רק מה שכן, אל תמהר ואל תנהג לחשוב בחופזה. מה שנראה לך מאוד "לוגי והגיוני" כיום יכול להתגלות בעיניך כטיפשות מחר או מחרתיים או בגיל 40. אני לא אתערב בשיקוליך האמונתיים אך רק אומר לך שאני אישית מכיר בעובדה שכרגע (רק כרגע) אני חי בסביבה חילונית ושכרגע (רק כרגע) זהו סגנון החיים שישרת אותי אך אני לא שולל את האמונה, את תורה או את סגנון החיים הדתי, הוא מרתק, בריא ומדהים בעיני! בהרבה יותר מצורת החיים של כל 90% החילוניים הרגילים.

אני בדיוק כמוך שומר על מה שביכולתי וברצוני לשמור אך לא מגביל או חוסם את עצמי מלעשות דברים רק בגלל ש"הדתיים אומרים שאסור".
יחד עם זאת, אני מניח תפילין כשאני יכול, אני לא מדליק אש בשבת.. בערך כשנה שלמה לאחר בר המצווה שלי המשכתי לקרוא בתורה וגם בנוסף פרק משיר השירים בכל קבלת שבת. הרעיון שאני מנסה להראות לך זוהי היכולת לאזן, אפשר לחיות חיים חילוניים ויחד עם זאת להביע עניין רב בתורה ובאמונה, לא צריך ללכת על הקיצוניות.

את הריקנות שתיארת יוצא לי (ולרבים, אל תדאג) לחוש במצבים כגון:

• סיום גן חובה
• סיום בית ספר יסודי
• סיום חוג כלשהו
• סיום קורס
• סיום החטיבה
• חכה חכה, מה תרגיש בסיום התיכון...
• בסיום הצבא.. (היום בבסיס קרה לי מקרה ממש מזור הקשור מאוד לריקנות שאתה מדבר עליה).

בטח אתה ממתין לאיזו פואנטה הבעיה שאיני יכול לספק לך אותה, הרי מדובר בהרגשה פנימית שקשה מאוד להסביר אותה.
אני מזדהה מאוד עם תחושת הריקנות שאתה חווה כרגע ויש לי לומר לך שלושה דברים לגביה:

1) אתה תחוש אותה עוד המון פעמים בחייך, הורד מחשיבותה.
2) ככל שיעבור הזמן ובכל פעם שתרגיש את אותה הרגשה, היא תשפיע עליך פחות (לטוב ולרע).
3) מלא את חייך בתוכן משמעותי (במילים אחרות, בדברים שאתה אוהב לעשות או לעסוק בהם).

ובאופן כללי, אל תתן למותרות רגעיות כמו סקס, בנות או הצלחה חברתית לקנות אותך..
תשתדל פעם בשבוע לשבת עם עצמך ולשאול את עצמך בכנות "זה באמת מה שאני רוצה?" ומשבוע לשבוע להינעל על סגנון חיים הכי מיטבי עבורך (לפי הטקסט שלך, הייתי אומר שהכי מתאים לך זוהי שיגרה עצמאית עם אפשרויות וחופש פעולה אך יחד עם זאת, בריאה ומאוזנת, ללא יותר מידי מסיבות/בנות/כסף/קריירה/לימודים ותחרות בלית פוסקת אך לא אני הוא זה שיקבע, רק אתה!).

בהצלחה במסע החדש שלך

וואו באמת תודה על התגובה המדהימה הזאת : )
אני מרגיש שבאמת הבנת מה שאני מרגיש וזה באמת עזר מה שכתבת תודה רבה!
כמו כן אני תמיד פתוח לדברים חדשים ואני ממש לא שולל את הדת האמת היא שאני די כמוך בענין אולי כרגע אני לא מאמין או לא רואה סיבה להאמין אבל אני מוכן בכל רגע שמישהו יבוא וישכנע אותי או יראה לי למה אני טועה או למה אני לא נכון בתפישה שלי.
לא התנקתי מהיהדות אני מאוד אוהב ומעריך את התורה , התפילות מאוד יפות בעיניי,האידיאולוגיה וכו..
כן שמתי לב לזה שכשאני מגזים לפעמים בחיי המסיבות כמו שאמרת ואמרתי אני לבסוף מתעייף ואני צריך לקבוע לעצמי שכל תקופת זמן מסוימת אני יושב עם עצמי לקצת זמן חופשי ופנוי וחושב על הכל מה שעשיתי היום ומאוד עזר לי.