הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 2: בחינת הבגרות של מי שגדל עם הסרטים
קשה להאמין אבל סדרת "הארי פוטר" הגיעה לסיומה הקולנועי. אחרי 10 שנים, שמונה סרטים והכנסות גבוהות יותר ממשכורתם השנתית של כל אזרחי המזרח התיכון היחד – תמו עלילותיו של הקוסם הצעיר ומאבקו בכוחות הרשע. הסרט השמיני – המבוסס על חלקו השני של הספר השביעי, למי שפספס את הספירה – יוצא עכשיו לחרוך את מה שנותר מקופות קולנועי הקיץ ולהביא לסיום מפואר את הסדרה המרוויחה ביותר בתולדות הקולנוע.
דברים טובים רבים נזקפים לטובת הסדרה. הראשון והחשוב שבהם הוא שיוצרי הסרטים תמיד שאפו למעלה וכל סרט היה, פחות או יותר, קפיצת מדרגה מקודמו. הדבר בהחלט לא מובן מאליו כאשר מסתכלים על העובדות: בעקבות הפופולריות חסרת התקדים של הספרים, אין ספק שכל עיבוד קולנועי היה מכניס ביליונים גם אם הוגווארטס היה מעוצב עם תפאורות ממחסן החינוכית ואת הילדים היו מגלמים עובדים זרים מסין. אבל לדיוויד היימן – המפיק הבריטי שעשה את עסקת חייו כאשר קנה את הזכויות לספריה של ג'יי.קיי רולינג - היו שאיפות מעבר לכך. כל אנשי האולפנים
כריס קולומבוס, במאי יעיל אך חסר אישיות קולנועית, היה הראשון שנבחר אחרי מצוד שכלל עשרות שמות של במאים. על פניו שמו של קולומבוס נראה מתאים ביותר למשימה. הוא היה אחראי על כמה להיטים גדולים לילדים, כמו "שכחו אותי בבית" ו"גברת דאוטפייר", איש עבודה חף יומרות אמנותיות. מישהו שהאולפנים יכלו לסמוך עליו. קולומבוס עשה בדיוק את מה שציפו ממנו ולא יותר: "אבן החכמים" ו"חדר הסודות" בבימויו היו סרטי הרפתקאות יעילים אך גם חיוורים למדי ללא מעוף או חזון.
מזל ש"למעריצים בלבד" אומר במקרה הזה "למיליוני צופים":
על הבימוי הסרט השלישי הופקד הבמאי המקסיקני החשוב אלפונסו קוארון, הידוע כבעל תפיסה ויזואלית מתקדמת (שניים מסרטיו – "הנסיכה הקטנה" ו"הילדים של מחר" – היו מועמדים לאוסקר הצילום). התוצאה, "האסיר מאזקבן" הייתה שינוי מרענן בעולם החזותי של הארי פוטר ושיפור בכל תחומי העשייה האחרים. לסרט הרביעי, "גביע האש", נשכר מייק ניואל הבריטי - אך ההימור המבריק ביותר של ההפקה הייתה הבמאי הבא שנקרא לשורותיו של המשקפופר הרווחי בעולם. דויויד ייטס, במאי טלוויזיה כשרוני אך אלמוני למדי, קיבל לידיו את הסרט החמישי "מסדר עוף החול" ולא עזב את הסדרה עד סופה.
סרטי "הארי פוטר" בהנהגתו הציפו מעלה את האפילה שגם פשטה בספרים (דבר שיכול להיות שהתאפשר לו מכיוון שגם הילדים שהחלו לצפות בסרטים בגילאי 12-14 היו בימי יציאת הסרט החמישי לקראת סוף שנות התיכון שלהם), שיפר את ההומור אך יותר מכל – הכניס לסרט איזושהי מגניבות שלא הייתה בקודמים. צעירי הוגוורטס תחת שרביטו לפתע הפכו לגיבורים שיכולים להחזיק על עצמם סרט שיפנה לקהל יותר רחב של ילדים ומבוגרים - בראשם דווקא רופרט גרינט בתפקיד רון וויזלי שרק הלך והשתבח משמעותית עם כל סרט. עכשיו זה נגמר עם "הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק 2". וזה נגמר בזיקוקים. רק עוד פוש אחרון וזהו
נדמה שכל העוסקים במלאכה השתדלו כמה שיותר להפוך את הסרט לסוחף והחווייתי ביותר מכולם. והם הצליחו. מרמת המשחק ועד לאפקטים, הכל יוצא מן הכלל. שווה לציין גם שמניין הגופות הנוכחי מכפיל את כל סרטי הסדרה עד כה וישנם אי אילו אימג'ים מטרידים למדי שאני לא בטוח שצופים צעירים מדי יוכלו לעבור בשלום. שני המרכיבים החלשים בסרט הם למעשה נקודות תורפה שבולטות מהרגע שהסדרה הגיחה לעולם. הראשון הוא חוסר התחכום הסיפור. מעבר לראזל-דאזל המסחרר, מדובר בטקסט פשטני למדי, דבר שמונע ממנו להיות קאנוני כמו "שר הטבעות" ו"חולית", למשל. ישנם כמה אספקטים בסיפור שנפתרים בקלות מאכזבת וחלקים שלא נתפרו עד הסוף (חלקם צורך תסריטאי לרדד קצת את עומס הספר) ולא מעט רגעים צפויים. הדבר השני שתמיד הציק לי הוא העיצוב המאכזב של דמותו של וולדרמורט, הרוע האולטימטיבי. קשה להאמין שעם כל היצירתיות שהושקעה בסרטים כל מה שקיבלנו הוא את רייף פיינס בלי אף. השחקן המוכשר (שממש חוגג בסרט החדש) היה מטריד יותר בעבר בסרטים כמו "ספיידר", "דרקון אדום" ואפילו "רשימת שינדלר". הנבל הספרותי הכי איקוני מאז סאורון והאנטגוניסט הקולנועי הכי משמעותי מאז דארת' ויידר הופך ללא יותר מהופעת אורח ב"ניפ/טאק".
נו באמת, זה הכל? רייף פיינס ב"הארי פוטר"
אבל למה לקלקל את החגיגה? האמת היא ששני סרטי "אוצרות המוות", ביחד ולחוד, הם סרטי הרפתקאות מצוינים ומהנים שעשויים לעילא ומתאימים לקשת רחבה ביותר של גילאים. האחרון גם זוכה בקלות סרט הקיץ המצטיין עד כה. עלילות הארי פוטר הסתיימו - והן הסתיימו בניצחון מוחץ לכל הנוגעים בדבר.
ציטוט ההודעה
חבל שזה סופו של סידרת סרטים טובה .
ספוילר: 
