לארי קראון – ביקורת סרט
בסרטו האחרון, "לארי קראון", מנסה טום הנקס להיות וודי אלן; הוא מפיק, כותב, מביים ואפילו מככב בתפקיד הראשי - אבל אולי יש סיבה שוודי אלן הוא אחד היוצרים היחידים שמסוגלים להצליח בכך.
לארי קראון הוא העובד המצטיין של כלבו מדרום קליפורניה, משם הוא מפוטר מיד עם תחילת הסרט מכוון שלא קבל השכלה ראויה. לארי, שהצטרף לחיל הנחתים בגיל שמונה עשרה כטבח ובילה שם עשרים שנה, מעולם לא דרך במוסד אקדמי גבוה. הוא מבין כי בעולם המודרני התחרותי בו צריך תואר אפילו כדי להחזיק עבודה סתמית, יש לו רק פתרון אחד לקבל ביטחון כלכלי – להירשם לקולג' הקהילתי.
לארי הביישן והחרוץ בוחר להירשם לקורס כלכלה, אותו מעביר פרופסור המגולם על ידי ג'ורג' טאקי, וחשוב יותר - קורס דיבור בפני קהל. בקורס מצומצם זה, פוגש לארי חבורה צעירה של דמויות יוצאות דופן וביניהן את המרצה הממורמרת, מרסדס טיינוט (ג'וליה רוברטס). כמובן שבין השניים מתפתח סיפור אהבה.
לרוב סרטי הקומדיה-דרמתיים בנויים כמו רכבת הרים; עלילה בה יש עליות ונפילות. בצורה יוצאת דופן, שנראית יותר כמו כשל תחבירי, "לארי קראון" הוא סיפור מלא תקווה וכמעט ללא מורדות. מלבד מכשול הפיטורין בתחילות הסרט, התחושה היא שהסרט עולה מעלה. לארי מוכיח שעם קצת עבודה והרבה כוח רצון, הכל הולך בקלות ופשטות. אפילו כאשר נאלץ לוותר על הבית ולעבוד לדירה קטנה מקבל הצופה תחושות חיוביות בלבד.
אולי אנו מקבלים תחושות אלו בגלל שהסרט מרגיש מנותק מן המציאות? הסרט אמנם מרגיש כמו זריקת סוכר ישירה לווריד, אבל יש להודות שהוא כן מצליח להעביר את מסר התקווה שהאמריקאים כה אוהבים.
ניה ורדלוס, אשר כתבה וכיכבה בסרט "החתונה היוונית שלי", היתה יד ימינו של הנקס במלאכת התסריט. זה ברור שלשניהם יש ידע נרחב בבניית תסריט, עם זאת בחר צמד הכותבים ליצור דמויות מוקצנות שכאילו יצאו מתוך אגדה עירונית.
נקודת האור של הסרט הוא ללא ספק המשחק. עוד מ"מלחמתו של צ'רלי ווילסון" היה ברור כי בין טום הנקס וג'וליה רוברטס יש כימיה קומית נהדרת ונדיר למצוא פרויקט משותף נוסף שלהם. רוברטס, כפי שעשתה בעבר, גילמה דמות של אישה סרקסטית הכלואה בתוך נישואים כושלים שנראים יותר כמו קרב ציני בין שני אנשים וזו נגאלת על ידי הנקס שאותו אי אפשר שלא לאהוב.
להם מצטרפים שחקני חיזוק כגון סדריק הבדרן ("מדגסקר"), וילמאר ולדרמה (הידוע בתור פז מ"מופע שנות השבעים") ורמי מאלק ("טירוף בבית", "הפסיפיק") שתמיד נחמד לראותם על המסך.
"לארי קראון" הוא לא מסוג הסרטים שמתאימים לכולם, הוא מאוד שקט, רגוע ורומנטי בצורה דביקה. למי שאוהב סרטים נועזים יותר אין סיבה אפילו לשקול לצפות בו, אולם אם אתם מחפשים להעביר את שבת בצהרים עם סרט קליל, בעל לב טוב ושלא מצריך מחשבה, טום הנקס וג'וליה רוברטס ימלאו את כל הדרישות. הם כבר מומחים בזה.
ציטוט ההודעה
ספוילר: 
