
נכתב במקור על ידי
משתמש אנונימי
תמיד ההורים שלי ראו אותי בתור הגאון מחשבים של הבית.
כל בעיה הם ישר קוראים לי לסדר, ואני כמובן תמיד - מסדר.
אני לא בן אדם שאוהב ללמוד, אין לי זין לבגרויות יותר מידי אז ההורים שלי החליטו לרשום אותי למכללה.
להוציא תעודה של טכנאי מוסמך של מיקרוסופט ובמידה ואני ארצה גם ניהול רשתות בעתיד.
הם הציעו לי וכמובן שאני הסכמתי, אני נורא אוהב מחשבים, תמיד ראיתי את עצמי עושה משהו שקשור למחשבים
אבל בחיים לא חשבתי שבגיל כ"כ צעיר בסך הכל בן 17.5, ללכת וללמוד עם בחורים יוצאי צבא..
אבל זה החלום, והרבה לחץ, ההורים שלי מסתכלים עליי כהגאון שאולי עוד איכשהו יצא מימנו משהו
וזה מפחיד לאכזב אותם, זה קורסים קשים, שדורשים התמדה וקריאה בבית, זה לימוד מא' עד ת' אודות המחשב וחלונות המחשב
שזה אומר, שבמידה וארצה בסוף הקורס אהיה מספיק "מקצועי" בשביל לפתוח חנות מחשבים ולהיות טכנאי מוסמך..
ו-וואלה, אני דיי בטוח בעצמי, אבל לחוץ, מאוד לחוץ זה סכום כסף שהם משקיעים עליי, מוכנים אפילו לקנות לי מחשב נייד חדשדנדש.
בכל סכום שאני ארצה העיקר שאני אצליח בקורס ואלך על זה עד הסוף, במחשבה ראשונה זה הולך להיות כיייייף חיים !!
והרבה מעודדים אותי לעשות את זה, בני דודים, שכנים, חברים וכמובן מי עם לא ה-חברה..
אז זה נותן לך הרגשה טובה והרבה לחץ,....
זו בסך הכל פריקה קצרה לא חייב תגובות זו סתם פריקה חח