
נכתב במקור על ידי
משתמש אנונימי
אני נכנס לדיכאונות..
ברגעים שאני סוטה מהדרך, הם רגעים קטנים של אושר שמחזיקים קרוב ל-20 דקות, אך משם לאכזבה טוטאלית של איבוד הדרך.
אני אדם שלא מוותר לעצמו, אני יודע את זה - השאלה היא "האם אני משקר לעצמי?".
אתה אומר משהו נכון, ואתה צודק שלמרות הכל צריך להחזיק את עצמך. אבל ברגע שהפיתוי עומד מולך, אתה מביט בו והוא בך, האם תוכל להתמודד עם זה? מפני שהפיתוי לא נמצא אני מחזיק מעמד - אך שהוא מופיע מולי, אני מהלך לכיוונו.
אתה נתת לי דוגמא טובה מאד, ולמרות זאת אני מאמין שאני אתחיל את השינוי רק מחר.. כן... אני ימשיך אותו רק מחר...