הפלישה למערב
"הפלישה למערב" הוא סרט גרוע ומגוחך, והכנסותיו בקופות בארה"ב הן אחת האכזבות הגדולות בקיץ הזה. עם תקציב של למעלה מ-160 מיליון דולר, הרוויח הסרט פחות מ-100 מיליון, וקל היה לתלות את חוסר ההצלחה באיכותו – אלא שגם סרטים כאלה הצליחו השנה לגרוף מאות מיליונים.
הסרט בבימוי ג'ון פברו (מסרטי "איירון-מן" המצליחים) מבוסס על רומן גרפי (כמו קומיקס רק ארוך יותר וכרוך בספר) שמתרחש במאה ה-19 ומתחיל באדם פצוע (דניאל קרייג, ג'יימס בונד הנוכחי) שלא זוכר מיהו או את שמו (ג'ייק), כשעל זרועו "שרוול" מתכת עתידני. הריסון פורד (שלא השתתף בסרט טוב מאז "אייר פורס 1" ב-1997) מגלם בעל חווה מקומי בשם וודרו, פול דאנו ("זה ייגמר בדם") את בנו המעצבן פרסי, סם רוקוול הנפלא ("הפרקליטה", "איירון-מן 2") כבעל המסבאה דוק ואוליביה ויילד המהממת ("טרון המורשת") כתושבת מקומית שמכירה את ג'ייק המבוקש בידי רשויות החוק.
בסרט האטי מאוד יוצאת חבורת רוכבים (כמו בכל מערבון ראוי) אחר חליליות דמויות מטוסים שחטפו חלק מתושבי המקום, כולל את פרסי ואת אשתו של דוק. את היצורים מהחלל לא תראו מיד במלוא גופם, וכשתראו יהיו לכם מוכרים מסרטי מדע בדיוני אחרים.
המערב בשם העברי של הסרט הוא המערב הפרוע, כמובן; השם המקורי של הסרט משלב שניים מהדברים האהובים על האמריקאים: בוקרים וחייזרים, והוא על משקל "בוקרים ואינדיאנים", כשגם האחרונים תופסים מקום בעלילת הסרט. על כן, חוסר ההצלחה נעוץ, אולי, בכך שחובבי המערבונים נוטים להיות מבוגרים יותר מקהל היעד של העלילה המופרכת שלפנינו. ובמופרכת אני לא מתכוון לכך שאנשי יישוב במערב הפרוע במאה ה-19 נלחמים ביצורים מהחלל, אלא למה שמתרחש, לתגובות האנשים, ליחסים ביניהם, למהלך הדברים, לחורים בעלילה. לעתים קרובות מדי מתרחש דבר בין מספר מצומצם של דמויות ושוכחים לגמרי מכל שאר הדברים שמתרחשים באותו הזמן.
הקשר בין וודרו (שמו של טומי לי ג'ונס ב"יונה בודדה", המיני סדרה שהיא אחד המערבונים הכי טובים שנעשו אי פעם) לפועל האינדיאני שלו (אדם ביץ') מעורר גיחוך. הסרט לא מתוחכם בצורה מביכה. כך, למשל, הצ'יף האינדיאני לא מדבר אנגלית אך מבין היטב כל מה שנאמר סביבו. ומלבד משפטי הדיאלוג משובצי הקלישאות, יש פה עוד שני דברים שלא חשבתי שאראה שוב בקולנוע: מהלומות אגרוף מחרישות אוזניים ורעמים שנשמעים בזמן הבזקי ברק.
יש כאלו שאוהבים לציין את המספר הרב של התסריטאים שעבדו על התסריט כשהסרט לא מוצלח, למרות שיש סרטים טובים שכתבו שני תסריטאים ומעלה. במקרה הזה חשוב יותר לציין את מספר המפיקים של הסרט: שישה עשר(!) כולל סטיבן שפילברג ורון האוורד שבחשו בקלחת והידיים הרבות מורגשות באוסף הסגנונות וחוסר הפוקוס של הסרט הארוך הזה שמתאים בעיקר לבני עשר.
ספוילר: 
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי -Messi-
