איש האש
המשכתי בדרכי לכפר הגאלי, השביל התחלף לשביל שחור עם המון צמחיה עוותה, העצים הסתירו את רוב קרני השמש, אך קרניי שמש חדרו אל תוך היער והעירו אותו חלקית זה היה מראה יפהפה, אולי הכי יפהפה שראיתי מעודי, היער היה מלא בקולות מרגיעים של ציפורי שיר, בכל מקום שהייתי מעיף את מבטי הייתה צצה לה ציפור או ארנבת חמודה, היער מאוד הרגיע אותי ונתן לי הרגשה טובה ויותר כוח להמשיך בדרך לחפש אחר שורשי משפחתי האבודה.
לפתע נכנס בי התקף עצב. בדמיוני ראיתי את פניה של אימי, ואיך ידיה החמות והמלטפות מחזיקות אותי. הרגשתי חמלה ועצב באותו הרגע, אבל לא יכולתי לוותר, משהו לא נתן לי הייתי חייב להמשיך, כאילו מישהו חוסם לי את הדרך חזרה. אז המשכתי. ברגעים הראשונים של ההליכה הלכתי עצוב, אבל היער הזה גרם לי תחושה הרבה יותר טובה, היה משהו טוב ביער הזה, משהו שנתן לי להמשיך הלאה.
לאחר זמן רב של הליכה התחלתי להיות צמא, הצמא הציקה לי כבר זמן רב, אבל ניסיתי לשתות כמה שפחות, כי יש לי מעט מים כנראה שהמים מהמעיין התייבשו, אז נשארו לי מעט מאוד, הוצאתי את המימייה שלי, היא עשויה מעור של פיל מאוד נדיר שחיי בארץ התיכונה, שתיתי מהמים היה להם טעם מתקתק וטעים, החזרתי את המימייה לתיק הגב שלי והמשכתי בדרכי. הדרך נראתה רחוקה אבל בכל זאת המשכתי בלי להתייאש, היער הגיע לסופו והקולות היפים נעלמו אל תוך היער, הדרך המשיכה בלי הרבה צמחייה רק עצים לצידי הדרך ושמעתי מדי פעם כמה קולות של חיות.
כשיצאתי מהיער השמש כבר שקעה ובהמשך הייתה גבעה עם עצים עליה ודשא מסביב, היא נראתה שקטה מאוד, החלטתי שאני אישן שם וגם אני יסתכל עוד כמה זמן בערך ייקח לי להגיע לכפר הגאלי. כשהתקרבתי לגבעה שמעתי קולות, לא של חיות או של בני אדם נדמה לי שזה היה ברברים, או יצורים שצועקים כול הזמן ומקללים, התקרבתי עוד קצת ועליתי מספיק גבוה הצצתי לשם וראיתי חבורה של כמה אורקים, אני חושב לפי מה ששמעתי בעירה שלי שדיברו עליהם. היו שם בערך שישה אורקים כנראה. שניים גילפו את חרבותיהם שהיו עשויות מברזל קשיח, עם ציור על החרבות של שלד כך חשבתי לפחות, שניים אחרים שמרו, השניים האחרונים הדליקו אש ובישלו את מה שהם צדו כנראה צבי. טיפסתי עוד קצת על הגבעה ובטעות הפלתי אבן, האורקים שמעו את זה, בלי להסס קפצתי מיד הצידה ומהר הסתתרתי מאחורי עץ זמין שהיה בצד, לאחר מכן הלכתי אחורה והסתתרתי בתוך שיח, דרכתי מהר את קשתי והתכוננתי להתקיף במקרה שהאורקים ימצאו אותי.
האורקים הסתכלו סביב ולא מצאו אותי החלטתי לחכות שיירדמו, אחר כך אני ילך למקום בטוח ואני אישן שם. למחרת לפנות בוקר שמעתי רעשים חזקים של נקישה בברזל, התעוררתי לקחתי את חפציי והלכתי מהר לראות מה קורה. הרעשים הגיעו מהגבעה, חבורה של חמישה גאלים הגיע לשם ותקפה את האורקים, לפי דעתי היא הייתה משלחת סיור. דרכתי את קשתי והגעתי לקרב הגאלים היו חמושים עם חרבות ואחד מהם רכב על סוס יפהפה, הייתה מאומה, רציתי לעזור לגאלים, הייתי מוכן לירי, אבל לא רציתי לפגוע בגאלים, אחד האורקים הסתובב כדי להתחמק מהנפת חרב מהירה של אחד הגאלים, אם הוא לא היה זז הגאלי היה מחלק אותו לשניים, כיוונתי כיוון אחרון לירי ויריתי החץ כמעט פספס, אבל האורק חזר לעמדה עם הגב לכוון שלי והחץ ננעץ בו, האורק נפל וצרח ממכאוביו הקשים, גופתו השאירה שלולית דם על האדמה.
הגאלים הערימו את הגוויות לערמה, עזרתי להרים את הגופה של האורק שהרגתי, הוצאתי את החץ שלי מגבה של הגופה, ואיפה שננעץ החץ בגופה היה שחור שרוף, כאילו יריתי בו עם חץ שרוף באש, פניתי לדבר עם הגאלי על הסוס, הוא דיבר בקול רשמי, שאלתי אותו איך הם הגיעו לכאן והוא אמר לי שהם רק סיירו פה ומצאו את החבורה הזאת של האורקים, הוא אמר לי שהם מהצבא של אדון האורקים, הוא שולט על כל הארץ השחורה, שם חיים כל היצורים האפלים, יש שאומרים שהוא רוצה לכרות ברית עם ראש הטאטואנים,ראש הטאטואנים מאוד רשע, הוא משליט הרס על כל מי שמפריע לו לכבוש את השטחים של הארץ השחורה, הוא ואדון האורקים הם הצבאות הכי חזקים בארץ השחורה, אם הם יכרתו ברית שניהם ביחד ינסו לכבוש את הארץ התיכונה ואחר כך את כול העולם ואסור שזה יקרה. אחרי ההסבר האיש עם הסוס, שהוא ראש פלוגת הסיור של הגאלים, הזמין אותי לבוא לכפר שלהם על זה שעזרתי להם לחסל את האורקים, שאלתי אותו כמה זמן בערך נצטרך ללכת כדי להגיע לכפר, הוא אמר לי שבערך יומיים השמש כבר כמעט שקעה לגמרי, היו עוד ציוצי ציפורים אחרונים של ציפורי היום, היו צבעים יפהפיים בשמיים של סגול, אדום, כתום, ורוד, הם היו מעורבבים מאוד יפה ביחד, זו הייתה שקיעה מאוד יפה. אני וקבוצת הסיור ישנו במקום בטוח שני גאלים ישבו על המשמר והשאר ישנו.
למחרת מיד התחלנו בדרך, לפני שתגיע עוד חבורה של אורקים המשכנו בדרך, ולפתע אחרי העיקול ראינו צבא של אורקים מתקדם לעבר הכפר, החלטנו שחייבים להודיע לכפר על התקפה, לפני שהצבא של האורקים יגיע והכפר לא יהיה מוכן. התחלנו ללכת במהירות הכי גבוה שלנו, בשעת השקיעה היינו בערך בשלושת רבע הדרך, זה היה מצב טוב מאוד, האורקים היו בערך בחצי הדרך, בלילה הזה שני גאלים אחרים שמרו. בלילה שמעתי קולות חזקים של יבבות, חשבתי שאלה יבבות של זאבים, התעוררתי אף אחד לא ישן לידי, קמתי שמעתי יבבות מאחורי השיחים, הצצתי וראיתי את הגאלים מוקפים בעשרה זאבים רעבים מאוד, לקחתי מהר את קשתי וכיוונתי את החצים, לפתע החל לרדת גשם סופה התקרבה, ברקים נירו לאדמה. הייתי מוכן לירי ופתאום פגע ברק בזאב שרציתי לירות בו, כיוונתי לאחד אחר, יריתי, החץ פספס וננעץ בעץ מעליו, דרכתי עוד חץ, כיוונתי לאותו זאב, הפעם כיוונתי נמוך יותר, ירית, החץ ננעץ בזאב, הוא השמיע יבבה. נשארו כבר חמישה זאבים, הגאלים חיסלו כמה. אחד הגאלים נפצע קשה, כנראה זאב קפץ עליו ונשך אתו בצווארו, זאב אחר ניסה לנשוך את ראש הפלוגה, הייתי דרוך לירות בו באמצע הקפיצה שלו, יריתי ראיתי שאני יפספס, אבל איכשהו כאילו יצא מהחץ הצידה אש, האש פגעה בזאב והוא התעלף מיד, נשארו עוד שלושה. ארבעת הגאלים נלחמו בהם הכי חזק שהם יכולים והם ניצחו אותם לבסוף ויצאו עם כמה שריטות וחתכים,מצאנו לא רחוק צמח מרפא, שעוזר לפצעים, ליפפתי לגאלים עלים מן הצמח על פצעיהם, קברנו את המת היחיד ובעצב כולם הלכו לישון. לדעתי זה היה יותר מדי ליום אחד, נרגעתי, וגם אני הלכתי לישון.
---
למי שלא יודע גאלים הם הצרפתים של פעם.
ציטוט ההודעה
