סמל סקס? על גופתו המתה: רוברט רדפורד בן 75
כשמסתכלים לאחור על קריירות ענפות של כוכבים הוליוודיים, תמיד קשה לעמוד בפיתוי ולא לשאול "מה היה קורה אילו?". במקרה של רוברט רדפורד, אחד מהכוכבים הפרודוקטיביים והמשפיעים ביותר בהוליווד שמציין היום את יום הולדתו ה-75, מפתה לשאול "מה היה קורה אילו הוא היה מסכים להצעה לגלם את התפקיד הראשי בסרט 'הבוגר'"? ב-1967, כשהבמאי מייק ניקולס נדרש ללהק שחקן מבטיח לתפקיד הצעיר המבולבל שמנהל רומן עם גברת רובינסון המבוגרת והנשואה (אן בנקרופט), הוא חשב על רדפורד. ניקולס התרשם מהחזות המפתה והסקסית שרדפורד הצעיר הפגין בסרטים כמו "לתוך דייזי קלובר" מ-1965 (שבו הוא גילם כוכב קולנוע דו-מיני) או "המרדף", שבו הוא שיחק לצד ג'יין פונדה – והציע לו את התפקיד הראשי.
בערך באותו זמן הגיע לידי רדפורד תסריט נוסף, שנשא את השם הקליט "קיד וקסידי", על שני שודדי בנקים שבורחים מהחוק. רדפורד בחר לככב לצד פול ניומן במה שהפך לאחד מסרטיו המצליחים ביותר והוליד אינספור חיקויים. התפקיד הראשי ב"הבוגר" הלך, כמובן, לדסטין הופמן, שבמידה רבה חייב לו את הקריירה שלו.
קיד וקאסידי
מצד שני, גם אם רדפורד לא היה משחק ב"קיד וקסידי" נדמה כי קריירת המשחק המפוארת שלו לא היתה מתקשה להגיע להישגים. בחמשת העשורים שלו בקולנוע רדפורד הלך את המסלול המלא - מ"עוד שובר לבבות בלונדיני" לאחד האנשים החזקים בהוליווד: הוא שיחק בעשרות סרטים, ביים והפיק סרטים כמו "אנשים פשוטים", שזכה באוסקר ב-1980, "חידון האשליות" (1994) ו"הלוחש לסוסים" (1998) וייסד את פסטיבל סאנדנס, אחד הפסטיבלים החשובים ביותר לקולנוע עצמאי שפועלים כיום. בגיל 75, כך נראה, יש לו לא מעט סיבות לנוח על זרי הדפנה. מה בעצם הפך את הילד יפה-התואר מקליפורניה, שנזרק מהקולג' לאחר שהתמכר לאלכוהול בעקבות מותה הפתאומי של אימו, לכוכב הוליוודי ולסמל שעדיין משפיע על דור העתיד של הקולנוע האמריקאי? התשובה מורכבת. מעבר לכישרון המשחק יוצא הדופן, רדפורד היטיב לעצב את הקריירה שלו במו ידיו ולא לתת להצלחה לסחוף אותו. בתור ניו יורקי טרי הוא הצליח להשתחל ללא מעט תפקידים קטנים בסדרות טלוויזיה, אבל הוא פרץ לתודעה רק ב-62', עם הבכורה הקולנועית שלו בדרמה "War Hunt". ב-66' הוא שודך לג'יין פונדה בסרט המצליח "המרדף", ושנה לאחר מכן הוא שיחק שוב לצד הכוכבת ב"יחפים בפארק", שכלל משפטים קלאסיים כמו "אם ירח הדבש שלנו לא יצליח, בוא לא נתגרש – בוא נהרוג זה את זו!".
יחפים בפארק
הופעותיו לצד פונדה הוכיחו לראשונה שרדפורד הוא שחקן שמסוגל לברוא כימיה נדירה מול שחקנים אחרים, בעיקר כשהוא עובד בצמדים. התחושה הזו קיבלה הוכחה נוספת ב"קיד וקאסידי", שבו הצמד רדפורד-נוימן ברא שתי דמויות אמינות ומשעשעות של זוג החברים פורעי החוק. מאז הוא הספיק לככב בלא מעט צמדים קולנועיים שכבר הפכו לקלאסיקות: לצד ברברה סטרייסנד ב"כך היינו" (1973), לצד דסטין הופמן ב"כל אנשי הנשיא" (1976), ולצד מריל סטריפ ב"זכרונות מאפריקה" (1985).
בשנות ה-60 וה-70, רדפורד הפך לסמל סקס ונראה היה שכל שנותר לו לעשות הוא לככב בדרמות וקומדיות רומנטיות, או פשוט לפרוש לפנסיה מוקדמת על אי קטן בגיל 30. אבל רדפורד הוכיח להוליווד, ובעיקר לעצמו, שהוא לא קורץ מהחומרים הרגילים של כוכבים שזוכים להצלחה, מתמכרים לאלכוהול ו/או סמים והופכים לצל חיוור של עצמם בגיל 50. "כל אנשי הנשיא", שמגולל את סיפורם של צמד העיתונאים בוב וודוורד וקארל ברנסטיין שחשפו את פרשת ווטרגייט, נתן לראשונה ביטוי למחויבות הפוליטית-חברתית של רדפורד. מאז הוא יזם שורה של מאבקים למען איכות הסביבה ושיווין זכויות לאינדיאנים בארה"ב. ב-1980 הוא ביים את סרטו הראשון, "אנשים פשוטים", דרמה משפחתית מדכאת למדי שבישרה את גל המלודרמות העצמאיות על משפחות אמריקאיות מהמעמד הבורגני שמסתירות סודות ומצוקות מתחת למראית עין של נורמאליות. מעבר לשבחים הרבים שרדפורד קטף על עבודת הבימוי שלו, הוא נכנס להיסטוריה כבמאי הראשון שזכה באוסקר על הבימוי ועל הסרט הטוב ביותר לסרט ביכורים (והתחרות היתה קשה: הוא הביס את "השור הזועם" של מרטין סקורסזה).
מאז הוא פתח בקריירת בימוי לא עקבית, אבל מרתקת לא פחות מקריירת המשחק שלו. הוא היטיב לכוון חיצים אל עבר הרעות החולות של החברה האמריקאית, ובראשן תאבת הבצע, בסרטים ביקורתיים כמו "חידון האשליות" ו"מלחמתו של מילאגרו בינפילד". במקביל, הוא הפגין רגישות רבה כשביים את עצמו בדרמה המצליחה "הלוחש לסוסים". בשנה שעברה, בגיל 74, רדפורד חזר לעסוק בנושאים חברתיים בדרמה התקופתית The Conspirator, שגוללה את סיפורה של אישה שהואשמה בניסיון התנקשות בנשיא ארה"ב אברהם לינקולן.
אנשים פשוטים
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
באופן אירוני, הישגו הגדול ביותר של רדפורד בעשורים האחרונים חורג מהופעותיו על המסך הגדול. לצד קריירת המשחק והבימוי הוא הקדיש אינספור אנרגיות להקמת מכון סאנדנס ב-1981, עמותה ללא מטרת רווח ששמה לה למטרה לקדם את הקולנוע העצמאי בארצות הברית. ב-1985 המכון הפך לגוף המממן של פסטיבל קולנוע קטן וזניח למדי ביוטה, שמשך אליו בעיקר סינמופילים ומשוגעים לדבר. אחרי כמה שנים שבהן רדפורד גייס את כל קשריו בהוליווד כדי לאסוף תרומות לפסטיבל, ב-1989 סטיבן סודרברג בחר בסאנדס להקרנת הבכורה של "סקס, שקרים ווידיאוטייפ", וגרר אחריו גל של יוצרים עצמאיים נחשבים כמו האל הארטלי וטוד היינס. אחרי שקוונטין טרנטינו השיק בפסטיבל את "כלבי אשמורת" ב-1992, כבר היה ברור לכל חובב קולנוע שסאנדנס הוא המקום החם להיות בו כדי לנבא את הטרנדים של השנה הבאה. היום הפסטיבל גדל הרבה מעבר למידותיו הראשוניות, ולא מעט מבקרים טוענים שהוא התמסחר והפך למיינסטרימי מדי. אבל גם אם פסטיבלים עצמאיים אחרים צצים כמו פטריות אחרי הגשם, קשה לקחת מרדפורד את היכולת לזהות את הצורך בפסטיבל כזה בימים שבהם יוצרים מוכשרים התקשו לגייס כסף לפרויקטים שנחשבו ל"נועזים" מדי.
בגיל 75, לרדפורד יש קריירה שהיתה יכולה להספיק לארבעה-חמישה כוכבים הוליוודים. הוא עדיין מביים ומגיח מדי פעם להופעות משחק (האחרונה שבהן היתה ב"כאריות לכבשים", מ-2007). למעט קלינט איסטווד, קשה לחשוב על כוכב הוליוודי נוסף שהצליח להזדקן בכבוד בלי לככב על שערי הצהובונים (רדפורד היה נשוי במשך כשלושים שנה ללולה ואן ואגנן, ומאז שהשניים התגרשו ב-1985 הוא מיעט לנהל מערכות יחסים מתוקשרות אחרות). יותר מכל דבר אחר, הקריירה המגוונת שלו מוכיחה שכוכבים הוליוודים יכולים לנצל את מעמדם וקשריהם כדי לקדם מטרות חברתיות ותרבותיות וליזום עשייה קולנועית מאתגרת ושונה.
כמתנת יום הולדת, נודע השבוע שסוזן סרנדון וג'ולי כריסטי הסכימו להצטרף לקאסט של סרטו הבא של רדפורד, The Company You Keep, דרמה פוליטית נוספת המבוססת על רומן מאת ניל גורדון ועוסקת בפעיל פוליטי אמריקאי שהאף-בי-איי רדף אחריו במשך שלושים שנה. רדפורד, שכוחו עוד במותניו, יגלם את התפקיד הראשי לצד שיה לה-בוף וניק נולטה. רגע לפני שהצילומים מתחילים, רדפורד יכול לכבות את הנרות על עוגת יום ההולדת שלו. את רוב המשאלות נראה שהוא כבר ממילא הגשים.
כלבי אשמורת
'עכבר העיר'
ציטוט ההודעה
ספוילר: 
