גְרַייבֶּה - עוגיות נמסות בפה

אף פעם לא למדתי להגות נכון את השם של העוגיות האלו כמו שצריך. תמיד אני מגמגמת כשאני אומרת אותו. הג' הזאת לא ממש במקום. מבטאים את זה יותר כמו ררייבא, אבל נראה לי מצחיק לכתוב את זה כך. אז פשוט תבטאו משהו בין ג' ל - ר', ויבינו על מה אתם מדברים..

זהו מתכון משפחתי עתיק יומין. מאז שהלכה אמי, עליה השלום, לעולם שכולו טוב, לא היה מי שיכין אותו.
עד שפתאום, לפני כמה שנים, נחה הרוח על דודתי ידידה, והעוגיות האלו החלו מכבבות על שולחנה מדי שבוע. זותי, כשהיא נדבקת למשו - לא נמאס לה. היא מחזיקה באמונה שסוסים מנצחים לא מחליפים, ואם העוגיות טובות וטעימות - למה לאפות אחרות?
אין מצב לדעתי, שמישהו יכנס אליה, ולא תהיה לה איזו גרייבה לשלוף ולכבד אותו..

אז הנה, כך מכינים את העוגיות המסורתיות האלו:




גְרַייבֶּה - עוגיות נמסות בפה

המצרכים
5 כוסות קמח רגיל
שלושת רבעי כוס אבקת סוכר (בפירוש לא סוכר רגיל)
שמן, הרבה, כמה שלוקח..
שקדים מולבנים לקישוט

אופן ההכנה
בקערת מערבל, או בקערה ללישה ביד, שמים את הקמח ואת אבקת הסוכר ומערבבים
מתחילים לצקת שמן תוך לישה מתמדת
מוסיפים עוד ועוד שמן, בהדרגה
עד שמקבלים בצק חלק וגמיש, לא נוזלי מדי אבל גם לא קשה. בצק שנעים לעבוד אתו

קורצים מן הבצק עיגולים בקוטר של כ- 4 או 5 ס"מ
מכדררים ביד לכדור עגול וחלק, מניחים במגש ופוחסים אותו במקצת
תוקעים במרכז כל כדור שקד קלוף אחד, עם השפיץ כלפי מעלה, כאשר שני שליש שלו תקועים בבצק, ורק השליש האחרון מציץ ממנו החוצה.
מניחים את העוגיות במרווחים אחת מן השניה
אופים בתנור בחום בינוני רק עד שמזהיב קלות. העוגיות צריכות להשאר בהירות מאד, כמו חול

מקררים, זורים מלמעלה אבקת סוכר, שומרים בקופסת פח אטומה.

אצלי העוגיות האלו מתקשרות בראש עם טעם וניחוח של מי ורדים. הדודות שלי, ששומרות על גחלת המסורת, נשבעות שלא היה ולא נברא. אז לפעמים אני מכינה בלי, ולפעמים עם - מוסיפה לבצק כמה טיפות של תמצית מי ורדים.
לא כולם אוהבים את הגיוון הזה. יש המעדיפים את הטעם הנייטרלי של העוגיות. אז אני משאירה לבחירתכם ולטעמכם האישי.

שני הסוגים טעימים בטירוף, ופשוט מתפוררים על הלשון. רק תזהרו שלא יתפוררו ביד, הן שבירות.