רועד מרוב תרופות. פון טרייר עם דאנסט ושרלוט גינסבורג בקאן.

למזלה של דאנסט, התגובה הנפיצה למסיבת העיתונאים, שבעקבותיה פון טרייר הוכרז כ"פרסונה נון גראטה" בקאן, לא הטילה צל על העבודה שלה בסרט, שכמה ימים מאוחר יותר הביא לה את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל. זה היה ניצחון מתוק לשחקנית שרבים עדיין זוכרים אותה בתור "החברה של ספיידרמן", ושהפרסים הקודמים שלה היו בנוסח "הנשיקה הטובה ביותר" ב-Teen Choice Awards.
דאנסט, שנדמה שנמצאת בתודעה שלנו כבר שנים אבל בסך הכל בת 29, שמחה לדבר על שני הרגעים האלו בקאן. בשיחה בגריניץ' הוטל בטרייבקה, ליד הדירה שלה, היא מצחקקת, נאנחת, מנענעת את הראש: "התגובה שלי הייתה כמו תגובה לחבר שפשוט הורג את עצמו. כל כך כעסתי שהואפ שוט המשיך, מנסה להוציא מהקהל צחוק. והייתי מאוד מודעת לזה שאני בחדר מלא בעיתונאים, ושאני לא יכולה להגיד כלום, למרות שנראה לי שבנקודה מסוימת לחשתי לו, 'לארס, תסתום, זה נורא'. ואז חשבתי על ההמשך, ודמיינתי 'המסיבה בוטלה', 'הארוחה בוטלה', 'הקרנת הבכורה בוטלה'".
עבור דאנסט, שממשיכה להיות תומכת נלהבת של פון טרייר (אבל לא של ההערות שלו), זה לא היה רגע מפתיע במיוחד. כשהיא שמעה לראשונה שהבמאים סוזן בייר ("בעולם טוב יותר") ופול תומאס אנדרסון ("מגנוליה", "זה יגמר בדם") המליצו לפון טרייר עליה לתפקיד של ג'וסטין, היא טסה לדנרמק כדי להיפגש איתו. ג'וסטין היא הגיבורה המדוכאת קלינית של "מלנכוליה", שקודם מחריבה את נישואיה בני היום ואז מתמודדת, בגבורה מרשימה, עם סוף העולם. "יצאנו לארוחה באותו הלילה, והוא סיפר לי הרבה על הדיכאון האישי שלו", היא מספרת. "אני חושבת שקוקטייל הכדורים שהוא צריך לקחת גורם לו לרעוד לפעמים, אז שאלתי אותו, 'לארס, אתה בסדר?'. הוא מעורר רצון לטפל בו. ואז הוא מתחיל להגיד כל מיני דברים – דברים שלא אומרים לבחורה צעירה שאתה אוכל איתה ארוחת ערב לראשונה".


'עכבר העיר'