
נכתב במקור על ידי
mlb
בפרשתנו נמצאת פרשת התשובה והגאולה ,
לאחר שפרשה הקודמת ”קיבלנו“ את כל הקללות בפרשתנו נכתבו הפרסים לעשיית המצוות, הגאולה.
הרמב“ם וגם הרמב“ן שניים מגדולי התורה
, בהתייחסותם לעניין הגאולה מצטטים את הפסוקים בפרשתנו ”ושב ה‘ אלוקיך את שבותך...והביאך ה‘..“
ולאחריהם הם כותבים שבין היתר יש גם את דברי הנביאם ודברי דניאל.
מדוע התפעלו הרמב“ם והרמב“ן מתיאור הגאולה בפרשתנו עד אשר ”העדיפו“ אותו על פני התיאורים של הנביאים ודניאל?
נראה שיש לכך שני פרושים האחד, פשטותם של הפסוקים,
עדי כדי כך שאפילו ילד קטן שרק למד קרוא וכתוב יכול להבין את הנאמר כן ,
פירוש זה יכול גם להסביר את הניגודיות לדברי דניאל העפופין והמסתורים
, אך לעומת זאת מונחת לפננו כאן ”הבטחה שלמה“ לגאולה , בלשון פשוטה ובהירה.
שנית, התיאור בפרשתנו הינו מקיף ורב שלבי
הוא מתחיל עוד בדורות הגלות כאשר מבינים שדברי הקללה והברכה אכן התקיימו ומתחילים לחזור בתשובה
, דבר הלוקח דורות רבים. לאחריו חזרתם של בני ישראל לארץ אך זה לא הסוף
בעדנו בארץ תהליך התשובה מתפתח וה‘ עוזר לו“ ומל ה‘ אלוקיך את ללבך..לאהבה את ה‘...“
ובסוף מגיע שלב הנקמה בגויים. ככל הנראה שילובם של שני הדברים הפשטות והפירוט,
דבר שלא נמצא בדבריהם של הנביאים שלרוב מתמקדים בשלב אחד ודבריהם מסובכים,
הוא הסיבה להכרתם של הרמב“ם והרמב“ן נובעת מצורפום של שני דברים יחודיים אלו בפרשתנו