עריכה:מנהלים תוסיפו גיל לכותרת שככתי 18 תודה.
נמאס לי להיות לגמרי לבד שקוע בדיכאון
נמאס לי מהחיים האלא למה מגיע לי כול הסבל הזה נתחיל מי זה שאני בן אדם ביישן (ביטחון עצמי בריצפה) ההורים שלי גרושים כבר תקופה ארוכה ורק לפני תקופה קצרה גיליתי את זה אבל עזבו את ההורים שלי הבעיה זה אני המצב שלי כזה קשה שאני לא מתקשר אפילו עם המשפחה כמו פעם יענו מדבר עם דודים ודודות אבל לא יושב איתם ומדבר כמו פעם אני נורא מאוכזב מעצמי וריק מבפנים אין לי שמחת חיים אני לא יודע מה אני רוצה מעצמי אני לא יודע לנסח את הבעיות שלי בצורה שאנשים יבינו וינסו לעזור ואנשים כן ניסו לעזור לי אבל לא שיתפתי אולי מספיק פעולה ואני בן יחיד אין לי אחים אין לי מישהו בחיים שלי שאני יכול לדבר איתו שיחות נפש למשל אני גם נורא מדוכא שאין לי אפילו חבר אחד גם בפייסבוק בקושי יש לי אנשים חצי מהאנשים שם הם מהמשפחה שלי והחצי השני חברים שהיו לי הם לא מדברים איתי כמו פעם רק מה קורה ולא יותר מי זה אני לא יוצא מהבית אפילו לא למכולת בקיצור לא באלי על החיים האלא אני מנותק חברתית ומהעולם בכלל וזה קשה לחיות עם הרגשה רעה בכול יום התחלתי לעבוד וזה משפר לי טיפה את הביטחון אבל עדיין מבפנים אני סובל ורק באלי ללכת למקום שאין בו אף אחד ולהוציא את כול מה שיש לי על הלב לצרוח מבוקר עד לילה בעבודה גם שואלים אותי מוחמד ( אני ערבי למי שלא שם לב)למה אתה עצוב נשמה מה קרה ואני סתם ממציא תירוצים שאמא שלי חולה וזה אבל זה לא ביידים שלי עד כמה שאני מנסה להראות שאני שמח רואים את זה בשפת גוף שאני עצוב ומדוכא וחסר ביטחון ואני מבין את ההערות שאני מקבל כי צריך לחייך ללקוחות ולהיות עם ראש פתוח אבל אין לי סיבה אחת אפילו להיות מאושר ואני ממש לא בא בגישה שלילית זה המצב אצלי פשוט ואני לא נראה כזה גרוע מבחינת מראה או מבחינת אופי כי אני באמאת ילד עם אופי מצוין
שלא נדבר בכלל על זה שלא הולך לי עם בנות![]()



ציטוט ההודעה

