המכונית הישנה שלי
יום חמישי , גם כן עוד יום של חוסר מעש . אני מקווה שאולי היום יהיה היום שישנה את חיי , שאקבל את ההארה הגדולה ... ואולי זה באמת ככה ?
אני מרים טלפון לאדם מסוים , אדם שאני מאוד מעריך ,הוא מספר לי שהוא בונה מכונית חדשה כבר כמה שנים .
אני מת לדעת איך הוא עושה את זה , אבל כל מה שהוא אומר לי זה "תלמד בעצמך" ..
זה ממש מעצבן . אבל אני בולע את הכעס כי זה נראה שהוא כלכך מאושר , ואם זה מה שהוא אמר לי , אולי בדרך הזו גם אני יהפוך למאושר .
וזאת ההתחלה בשבילי : אני רוצה להצליח ? אנסה להיות כמו מישהו שאני מעריך
אז ניגש למלאכה :
אני לא יכול לבנות את המכונית שלי בבת אחת , אין לי את המשאבים .
אני בונה אותה מסמר אחר מסמר , הכל אני יוצר בעצמי , בלי עזרה של אף אחד .
כי אם יעזרו לי , המכונית הזאת כבר לא שלי , היא חלקה שלי וחלקה של מי שעזר לי לבנות אותה , והמכונית שלי - צריכה להישאר רק שלי .
לאט לאט אני מתחיל לחקור ולראות איך בונים את המכונית הזאת , לבד , בלי שום ספר עזר ובלי שום ידע קודם .
ניסוי וטעיה , מההתחלה ועד הסוף רק אני נגד הבעיה . ככה בונים שלמות .
מסלול ארוך אני עובר בשביל המכונית הזאת , כמה קל להתייאש .... לשכוח מהמכונית וללכת לשחק בסוני .
אבל זה לא אני, כי אני יודע שברגע שאפסיק לעבוד , אני יתמכר לתחושת החוסר עשייה , המכונית שלי תישכח ממני.
אקטיביות זה המפתח למוטיבציה , אף בנאדם לא התעורר יום אחד עם מאגר עצום של מוטיבציה והצליח לבנות מכונית כמו שלי נכון ? למה .. כי הם ויתרו , אני לא .. זה הסוד !
ואני מתעורר לעוד יום עמוס מתחת למכונית , ומגלה לפתע שהגשם הפתיע אותי , הברגים החלידו וחלק גדול ממה שבניתי עומד בסימן שאלה אחד גדול .
אני מתחיל להטיל ספק בעצמי .........ואולי אני לא אמור בכלל לבנות את המכונית הזאת , אולי היא בכלל יועדה להישאר מכונית ישנה וחסרת שימוש .
ואני מסתחרר לתוך עצמי תוך מחשבות של רחמים עצמיים ועצבות .
אבל ברגע אחד של חוסר מחשבה טהור , אני מבין שנתתי לרגש להשתלט .
יש פעמים שהרגש השלילי משתלט בו וממכר אותי לתחושה , עליי להכיר בכך שהרגש הוא לא הסימפטום , הוא הבעיה עצמה , וברגע שאני יעלים את הרגש , העלמתי את הבעיה .
וטיפת גשם בודדה נופלת מהשמיים ומביאה לי את התשובה :
הדרך להעלים רגש שלילי היא לשים מולו מראה של מציאות .
האם באמת כמה ברגים חלודים הרסו את כל הפוטנציאל של המכונית הזאת ?
והתשובה היא לא , התשובה היא תמיד לא , אף רגש שלילי לא מצדיק את עצמו לתמיד ,תמיד יש לו זמן תפוגה .
והנה התעוררתי לעוד יום של עבודה , וראית שגם השכן שלי התחיל לבנות מכונית מהגרוטאה שהייתה לו .
ואני שמח בשבילו , אני יודע מה הוא עומד לעבור ואני שמח בשבילו .
אבל משהו נראה משונה , השכן שלי בונה את המכונית שלו באופן שונה לגמרי . מוזר ...
ואז אני מבין פתאום .
המכונית שלי , זו המכונית שלי .
המכונית שלו , זו המכונית שלו .
אני זה מה שאני עושה , זה ה-"אני" שלי .
ועוברים הימים והשנים , והמכונית שלי כבר מתחילה לקבל צבע וצורה , היא נעשית יפה יותר , חזקה יותר , ואני מתגאה בה , בכל מה שחידשתי בה .
ופתאום , כאילו משמיים , אני מוצא תמונה של המכונית הישנה שלי . ועוד טיפת הבנה טהורה מגיעה אליי :
כלכך ציפיתי לעוד התקדמות ועוד התקדמות במכונית שלי , עד ששכחתי את כל מה שהיה לי לפני , כל חלק שיש לי כבר על המכונית והוא שלי ורק שלי . ואני מבין ומבטיח לעצמי : "אל תשכח להעריך את מה שכבר יש לך" .
ימים של הבנות כאלה הם ימי ברכה בשבילי , ואני מציין אותם על המכונית שלי בדרך מסוימת וייחודית שעליה אני לבדי החלטתי .
ויש עוד הבנה אחת , אולי הטהורה והמשמעותית ביותר שהגעתי ואגיע אליה .
בכל שבוע , חודש , ושנה , המכונית שלי יכולה להשתפר אפילו יותר .
זה אף פעם לא נגמר .
אבל אני מסתכל על המכונית שלי , אני רואה שלמות , אני רואה כל מה שחלמתי עליו כל השנים , אני מביט עליה בסיפוק ואומר "זה הסוף" בידיעה שלמה שכל מה שרציתי זה לא להיות הטוב ביותר , אלא רק להיות מאושר , והדרך .. הדרך עשתה אותי מאושר .
והסיום , הוא הנקודה היחידה שיש לי זכות בה להסתכל , לשלב ידיים ולשבת בנוח מול המכונית שלי , ורק ...... להיות מסופק .
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
הסיפור הזה התחיל ככמה נקודות וטיפים שאספתי לעצמי ב17 השנים הקצרצרות שאני חיי בהם .
כולם מבוססות על ניסיון כואב ואמיתי .
קבעתי לעצמי לחיות לפי הסיפור הזה , על מנת לא לחזור על אותם טעויות שוב .
ואני לגמרי מודע לזה שהסיפור הולך להתרחב ולגדול עם השנים , ואני מוכן ומקבל את זה
תביעו דעה, תוסיפו , תדונו ומה שבאלכם .
ציטוט ההודעה
