25 שנה לסר אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד - בואו להכיר אותו יותר מקרוב,
סר אלכס פרגוסון
אלכס פרגוסון התחיל את קריירת המשחק שלו במועדון החובבני "קוניס פארק". את הופעת הבכורה שלו כחלוץ מרכזי עשה בשנת 1957 ב"סטראנרייר" מהליגה השלישית בסקוטלנד. ב 1960 הוא עבר ל"סיינט ג'ונסון" וב1964, כשחקן מקצועני, עבר ל"דנפרליין". ב 1967 המועדון שפרגוסון אהד כל החיים, גלזגו ריינגר'ס, העביר אותו לשורותיו בסכום שיא (של אותום הזמנים) 65000 ליס"ט. הקריירה של פרגוסון בריינג'רס לא הייתה מוצלחת. לאחר שלא הצליח לשחק ברמת המשחק שנדרשה מהשחקנים, בשנת 1969, הוא נמכר ל "פלקירק" אבל לא כשחקן אלא כמאמן.
ב 1973 פרגוסון חזר לשחק לתקופה קצרה ב"אר יונייטד". "אר יונייטד" הייתה צומת דרכים בשביל אלכס פרגוסון. אחרי מספר משחקים לא מוצלחים (בגיל 32) הוא החליט לסיים את קריירת המשחק וביולי 1974 עבר לאמן את "איסט סטירלינג". אחרי שהצליח להגיע להצלחה בתקופת זמן קצרה יחסית, באוקטובר של אותה השנה, הוא עבר ל"סיינט-מירן" מהליגה השניה בסקוטלנד. למרות האמצעים הדלים שעמדו לרשותו הוא ניהל את הקבוצה בצורה מרשימה אבל, בגלל מחלוקות עם ההנהלה, פוטר 3 שנים לפני תאריך סיום החוזה.
"אברדין" קפצה על ההזדמנות להחתמתו של המאמן הצעיר ואחרי שסירב למספר הצעות מפתות מהמועדונים המובילים, באוגוסט 1978, חתם אלכס פרגוסון בקבוצה. אחרי שבשנות ה-80 עשה מהפכה בקו האמצעי של הקבוצה, פרגוסון גבר על השליטה של "ריינג'רס" ו"סלטיק" בליגה, ותוך 8 עונות זכה ב 3 אליפויות, 4 גביעי סקוטלנד וגביע ליגה אחד.
למרות ההישגים באותה תקופה בתוך סקוטלנד, את ההישג הכי גדול שלו, פרגוסון השיג בשנת 1983, כשאברדין זכתה בגביע המחזיקות בנצחון 2-1 על "ריאל מדריד". גביע המחזיקות של אברדין הוא התואר האירופי האחרון שהשיגו הקבוצות הסקוטיות. בעקבות ההצלחה האירופית ההתעניינות בפרגוסון הלכה וגברה.
אחרי מותו של מאמן סקוטלנד ג'וק סטיין, פרגוסון מונה למאמנה של הנבחרת הלאומית ששיחקה אז באליפות העולם במכסיקו (1986). זמן קצר לאחר מכן הוא דוחה את ההצעות של "ברצלונה", "ארסנל", "ריינג'רס" ו"טוטנהאם" וב 7.11.1986 הוא ממונה למאמנה של "מנצ'סטר יונייטד".
נסיונותיו של פרגוסון להוציא את ה"יונייטד" מהמצב הקשה שאליו נקלעה אחרי עזיבתו של רון אטקינסון לא הצליחו. היה נראה שפרגוסון שכח את ההצלחה בסקוטלנד ואחרי 3 שנות עבודה האוהדים קראו לפרגי להתפטר. למרות הביקורת והרחק מהקולות העוינים, פרגי, המשיך יום יום ושעה שעה לבנות את המועדון מחדש. הוא עשה מהפכה באקדמיית הנוער (ממנה צמח רוב הסגל של שנות ה-90 ) והשמיד את הרגלי השתיה בקבוצה בכך שהעיף את רוב השחקנים המובילים מהקבוצה.
חסררונם של השחקנים המובילים השפיע מיידית על רמת המשחק, ובינואר 1990 "מנצ'סטר יונייטד" מצאה את עצמה בתחתית טבלת הליגה אחרי ההפסד 5-1 "למנצ'סטר סיטי". עבודתו של פרגוסון היתה תחת סימן שאלה גדול והכל היה תלוי במשחק נגד "נוטינהאם פורסט" בסיבובו השלישי של הגביע האנגלי.
הפסד של ה"יונייטד" היה מביא לפיטוריו של פרגוסון למרות שההנהלה הכחישה זאת. ניצחון של ה"יונייטד" בדקות האחרונות משערו של המחליף מרק רובינס איפשר למאמן הלחוץ לשמור על עבודתו. הניצחון הנ"ל נהיה אחד מתוך הרבים של פרגי ב"אולד טרפורד" כשבגמר הטורניר, אחרי ניצחון 1-0 על "קריסטל פאלאס", שחקני ה"יונייטד" הניפו מעל ראשם את הגביע האנגלי. בעונה הבאה "יונייטד" שוב טעמה את טעם ההצלחה כשניצחה בגמר גביע המחזיקות את ברצלונה בתוצאה של 2-1. תואר האליפות, שהפעם האחרונה שזכתה בו ה"יונייטד" היתה בשנת 1967, שוב חמק מבין האצבעות כש"לידס" זכתה בתואר האלופה ודחקה את ה"שדים האדומים" למקום השני בטבלה.
למרות האכזבה "יונייטד" התנחמה בתואר מחזיקת גביע הליגה לשנת 1992. שנה לאחר מכן, הליגה הישנה בת ה100 הפסיקה להתקיים, ועם בואה של הפריימר ליג, באה גם תקופת העליונות של "מנצ'סטר יונייטד" תחת שרביטו של אלכס פרגוסון. אחרי התחלה טובה של עונת 1992/93, בנובמבר, ל"אולד טרפורד" הגיע אריק קאנטונה. משחקו המצויין של הצרפתי היה הבורג האחרון במכונה המשומנת של פרגוסון, וה"יונייטד" סוף סוף זכו באליפות, אחרי שעקפו את "אסטון וילה" ובכך קטעו בצורת של 26 שנים.
בעונת 1993/94 רוי קין נהיה חלק מהסגל של ה"שדים האדומים" ומנצ'סטר חיזקה את את מעמדה כמובילת הכדורגל האנגלי בכך שזכתה בדאבל, אחרי ניצחון 4-0 על צ'לסי בגמר הגביע האנגלי. את העונה הבאה סיימה "מנצ'סטר יונייטד" ללא תארים, אבל בעונת 1995/96 הם לקחו דאבל נוסף, והיו רחוקים רק צעד אחד מהטרבל הנחשק כשהפסידו בגמר גביע הליגה. הצבתם בהרכב של הצעירים האלמוניים- דייויד בקהאם, האחים נוויל, פול סקולס, ניקי באט וראיין גיגס- במקומם של שחקנים מנוסים כמו מרק יוז, פול אינס ואנדריי קנצ'לסקיס הרימו הרבה גבות בהתחלתה של העונה החדשה. אחרי ההפסד במשחק הפתיחה של העונה אמר השדר אלן האנסן: "אתם לא תזכו בשום דבר עם ילדים!", אבל רבים הזכירו לו את מה שאמר כשהצעירים האלמוניים סגרו פער של 14 נקודות ממוליכת הטבלה "ניוקאסל".
האליפות הרביעית (1996/97) תוך חמש שנים וההשתתפות המתמדת בליגת האלופות לא סיפקו את פרגוסון, ולא הביאו את התואר שכ"כ רצה- להיות אלוף אירופה. "השדים האדומים" הגיעו בעבר לחצי הגמר של המפעל אבל הודחו ע"י "בורוסיה דורטמונד" ו"מונקו" בעונה הנוכחית. בנוסף להדחה מהמפעל, בבית, גם לא היו חיים קלים, כשהיריבה "ארסנל" זכתה גם באליפות וגם בגביע האנגלי. אחרי הכשלון באירופה ובאנגליה החליט פרגי להביא את הבלם יאפ סתם (בסכום של 23 מיליון ליס"ט) ואת החלוץ דוויט יורק מ"אסטון וילה", כדי לחזק את הקבוצה בעונת 1998/99.
הקבוצה המחודשת, ביחד עם אנדי קול, זכתה באותה עונה באליפות, בגביע האנגלי ובתואר הנחשק מכל - גביע האלופות של אירופה. בעקבות הישיגיו המדהימים, נקרא אלכס פרגוסון לארמונה של מלכת אנגליה ושם קיבל ממנה את התואר "סר", תואר, שלא הרבה אנשים זכו לקבל אותו. בשנה שלאחר מכן פרגוסון הודיע שהוא יתפטר מתפקידו בסוף 2002.
מחזיקי הגביע האנגלי קיבלו כמו כן החלטה שהם מוותרים על ההשתתפות במפעל (באותה עונה) לטובת ההשתתפות באליפות העולם לקבוצות של פיפ"א שהתקיימה אז בברזיל. "יונייטד" לא שיחקה טוב תחת השמש הברזילאית אבל המפלה רק חיזקה אותם. הם זכו שוב באליפות הליגה עם פער של 18 נקודות מארסנל (שסיימה שניה). עונת 2000/01 הייתה עוד עונת אליפות בשביל ה"יונייטד".
כבר באמצע אפריל היה ברור שפרגי הוא המאמן הראשון שזכה באליפות 3 פעמים ברצפיות ובכך הוא הפך למאמן הכי מוצלח של הכדורגל האנגלי. כחלק מההכנות לעונה הבאה, הוציא פרגוסון כ 50 מיליון ליס"ט על רוד ואן ניסטלרוי ועל חואן ורון, אבל החוזים "השמנים" לא הצליחו למנוע מארסנל לזכות בדאבל (אליפות והגביע האנגלי).
באירופה, "יונייטד" נעצרו בחצי הגמר נגד "באייר לברקוזן" ורצונו של פרגי- לסיים את קריירת האימון כאלוף אירופה בגלזגו לא התממש. באותה העונה הקבוצה סיימה ללא תארים. אי ההצלחה העליבה משהו את פרגוסון, הוא דחה את הפרישה המתוכננת וחתם על חוזה חדש ל 3 שנים.
הסקוטי הביא עוזר מאמן חדש כשקרלוס קירוש, בעבר מאמן פורטוגל ודרום אפריקה, הגיע לקבוצה. כמו כן הוא גם שבר את שיא ההעברות האנגלי,כשבעונת 2002/03 הביא את הבלם ריו פרדיננד מ"לידס". גמר ליגת האלופות בעונת 2002/03 היה אמור להיערך ב"אולד טרפורד", "יונייטד" ביחד עם פרגוסון רצו לזכות שוב פעם בהצלחה האירופית, אבל אחרי שבסיכום שני רבעי הגמר מול "ריאל מדריד" התוצאה הייתה 5-6 לטובת הספרדים, "השדים האדומים" עפו מהמפעל.
ההפסד לספרדים הוליד גל שמועות לגבי שחקני הקבוצה. בקהאם קושר ל"ריאל מדריד", ראיין גיגס קושר ל"אינטר" וגם שמותיהם של פאביין ברטז וחואן ורון הוזכרו. באנגליה, האדומים הודחו בסיבוב החמישי של הגביע האנגלי ע"י "ארסנל", אבל הצליחו לעבור את "ארסנל" בטבלת הליגה (בשבוע האחרון) וזכו באליפות שמינית תוך 11 שנים. בקיץ 2003 התממשו ספקולציות רבות: בקהאם עזב ל "ריאל", ורון ל"צ'לסי" וברטז, אחרי סיום החוזה, עזב ל"מארסיי". השחקנים החדשים שהגיעו לקבוצה היו: טים הווארד האמריקני, רונלדו הפורטוגלי, דיוויד בליון, אריק ג'מבה ג'מבה וקלברסון הברזילאי. בעונת 2003/04 היונייטד זכו בגביע האנגלי (החמישי של פרגוסון), הודחו מליגת האלופות ע"י "פורטו" ו באליפות זכתה היריבה "ארסנל". רבים חשבו שעונת 2005/06 תהיה "שירת הברבור" של פרגוסון אחרי שמכירת הקבוצה לידי מלקולם גלייזר איימה להרוס את כל מה שהסקוטי בנה במשך 20 השנים האחרונות.
ב 18 לנובמבר 2005, אחרי הסכם של שני הצדדים, עזב את הקבוצה אחד משחקני הענק של המועדון והקפטן- רוי קין. אחרי הראיון שהעניק הקפטן לערוץ הקבוצה (ראיון שבו מתח ביקורת על מס' שחקנים) היחסים עם המאמן התחילו לדרדר ונהרסו סופית אחרי ריב בין קין לקרלוס קירוש במהלך אחד האימונים. בשנת 2006, להפתעת כולם, פרגי הצליח להוציא מגלייזר כספים ורכש את נמניה וידיץ' ואת פטריס אברה. קבוצתו של פרגוסון לא נשארה מחוסרת תארים גם בעונה הנוכחית: במשחק מרהיב לאורך כל הטורניר, זכו ה"יונייטד" בגביע הליגה בפעם השנייה בתולדותיהם כשניצחו 4-0 את "וויגאן" בגמר.
אחרי הגביע, "מנצ'סטר" צימצמה את הפער מצ'לסי ל7 נק', אחרי שהשיגה 7 נצחונות רצופים. בגלל שלא הצליחה לנצח בשאר המשחקים, הקבוצה נאלצה להסתפק שוב במקום השני ושוב "צ'לסי" הייתה האלופה. חוץ מהמפלה בליגת האלופות, עונת 2005/06 היתה עונה די טובה עבור המועדון. "מנצ'סטר יונייטד" זכו בגביע הליגה וסר אלכס פרגוסון שוב הוכיח למבקרים שהם טועים כשאחרי כישלון הוא נעשה רק חזק יותר. סר אלכס פרגוסון הוא אחד המאמנים הטובים והמצליחים בעולם. הוא היחיד בעולם, שבמו ידיו, הצליח לבנות קבוצה שהפכה לאגדה ושמה ייזכר לעד.
אוהדי הקבוצה גאים מאוד במאמנם, אחרי הכל אין הרבה מאמנים שהתואר "סר" נאמר לפני שמם הפרטי ואין מאמן שבנה אימפריית כדורגל, תוך עבודה רצופה וקשה שנמשכה 25 שנה וכנראה תימשך עוד שנים רבות.
תמונות:
ספוילר: 
ציטוט ההודעה
