מה קרה למוזיקה האמיתית באירועים משפחתיים?
השבוע יצא לי להיות בשני ארועים, שתי חתונות. ביום ראשון הייתי באולם הארועים של קיבוץ גבעת ברנר וביום חמישי באולם האורועים של קיבוץ נצר סירני. שני האולמות המפוארים העמידו את שטחם לקליטת מאות החוגגים שהגיעו בבגדיהם המפוארים כיאה לארועים כגון אלה. אני לא הולך לתאר לכם את מהלך הארועים כיון שסביר להניח כי כולכם הייתם וחוויתם ארועים כגון אלה. הדגש שאני הולך לכתוב עליו הוא נושא המוזיקה. המוזיקה שנוגנה בארועים האלה על ידי תקליטנים צעירים היתה חד גונית ואחידה. כל הערב נוגנה מוזיקה ים תיכונית במקצבים זהים ובעוצמות מטורפות. אני לא גזען או הולך להכנס לנישה של אשכנזים או מזרחים... אך ההשתלטות של הז'אנר הים תיכוני על הארועים האלה היא טוטאלית. פשוט רק את זה משמיעים ורק לצלילי המוזיקה הזו רוקדים. ואני מדבר גם על המוזיקה שמתנגנת ברקע במהלך הגשת הארוחת ערב... כל הערב רק הז'אנר הזה. המפליא הוא ששתי החתונות האלה צד אחד מהזוגות דווקא שייך לעדה האשכנזית. כלומר מישהו איבד את הפרופוציות. אני משווה את התפריט המוזיקלי לחדגוניות כזו שכאילו באוכל היו מגישים רק מתוקים או מאידך רק בשר או רק פחמימות. מענין שעל הנושא הגסטרונומי נותנים את הדעת. מגיעים לטעימות דנים עם מנהל מזון ומשקאות על איכות התפריט. ובנושא המוזיקלי נאדה! כל הערב מתנגנת המוזיקה המזרחית כשהיא מסומפלרת ומוגברת באפקטים של אולטרא בס ובתגבור של תופי בס. כך שכל הערב טוחנים לך את המוח בקצב מונוטוני והעדר הצעיר מקפץ ברחבת הרקודים במשך שעות. כאדם בוגר אני מסתכל מסביבי ורואה מאות אורחים ישובים משועממים מסביב לרחבת הרקודים ובוהים בחבורת הצעירים, שמן הסתם הם החברים של הזוג הצעיר, שנטלה את הפיקוד על הארוע תוך התעלמות מוחלטת משאר האורחים הבוגרים. הדכדוך, האכזבה, חוסר הסבלנות, והסבל מתחילים להשתלט על אותם אורחים בוגרים, שבכל כמה דקות מביטים בשעון במטרה להגיע אל השעה 11 לערך כי אז אפשר כבר להתחיל לנוע לכוון היציאה.(לא נעים קודם...) אני משוכנע שאלה שיקראו את הפוסט הזה מכירים את המצב ואני גם מאמין שאלה בני ה-50 לערך יאמצו בשתי ידיים את הנאמר כאן. המענין הוא שאף לא אחד עושה משהו בנידון, והעובדה שכל הארועים קבלו את אותה מתכונת שלדעתי נועדה לכשלון. הכשלון נמדד בזה שניתן לשמוע את התגובות של האורחים העוזבים את האולם ,כיצד הם רוטנים בינם לבין עצמם ומבקרים את איכותו הירודה של הארוע כשמספר שניות קודם לכן הללו ושיבחו את בעלי השמחה על איכותו של הארוע במסווה צביעות בלתי משוער. וכך כשהדציבלים עדין דופקים בראש, נכנסים למכונית ובדממה חוזרים הביתה עם פחות כמה מאות שקלים בארנק, ומאוכזבים מן העובדה שנאלצו שוב לסבול בארוע, ומבטיחים לעצמם שזו הפעם האחרונה שהם הולכים לחתונה...
כאנשים בוגרים , לדעתי צריך להכנס לרמת הארגון של הארוע ולא לתת לילדים הצעירים להחליט ולגבש את הארוע. אם אני כאב צריך לחתן את בני או בתי ומבקשים ממני מימון, סיוע כספי, ומאפשרים לי להזמין את חוג חברי או המשפחה, אני חלק מצוות ההפקה וכאן אני חייב גם להשפיע מבחינת התוכן והארגון. במידה והזוג הצעיר לא יפנים את העובדה שלארוע הזה מגיע קהל מגוון עם מגוון גילאים, וכפי שארוחת הערב מחולקת למנות שונות בטעמים שונים, כך גם התפריט המוזיקלי חייב להיות מגוון שיתאים לקהל האורחים. לא יתכן שבנושא האומנותי תיהיה שליטה של הזוג הצעיר שמפאת גילו הצעיר אין לו את היכולת להבין את רצונותיו של הקהל הבוגר יותר. ההשתלטות של הז'אנר המזרחי נובעת מהפופולריות שלו בקרב הקהל הצעיר ובעקבות זאת שהוא השתלט על הרדיו, התחנות האזוריות, ערוצי המוזיקה בטלוויזיה, ובכל המועדונים שבהם מבלה הזוג הצעיר וחברותו.
ציטוט ההודעה
