מידע על טניס המכונה גם "הספורט הלבן"
טניס הוא משחק כדור הנערך בין שני שחקנים (משחק יחידים) או שני זוגות (משחק זוגות) באמצעות מחבט וכדור במגרש פתוח. הטניס הוא ספורט אולימפי ומשוחק במדינות רבות ברחבי העולם. המשחק מכונה גם "הספורט הלבן".
המגרש:
מקור השם "טניס" בצרפתית עתיקה - "!Tenez"; בעברית "החזיקו!, קבלו!". הנזירים היו הראשונים שהמציאו את המשחק שהתאים לעולם המושגים שלהם ולאולמות שהיו במנזרים.
במאה ה-13 – שיחקו עם כף היד באולמות מיוחדים והתאימו חוקים בהשפעת המושגים הדתיים. הנזירים המציאו את משחק הידיים – Jeu de Paume שקדם לטניס.
עוד במאה השש עשרה התקבל משחק הטניס בהתלהבות בחצרות המלכים. הנרי השמיני מלך אנגליה היה חובב נלהב של משחק זה. הטניס, שהתפשט בצרפת, הגיע גם לכל אירופה. שיחקו בעיקר באולמות. גם מלכים ואצילים שיחקו כך שנמצא שמות כמו court tennis, royal tennis, real tenis. הדוכס מיורק (הנסיך ג'יימס) משחק רויאל טניס (1622)
המשחק התפשט אף בין המוני העם ששיחקו אותו ברחובות והימרו על כסף רב, עד שהמלוכה נאלצה להחרים את המשחק.
אחת הסברות לספירה המיוחדת בטניס ייתכן ונעוצה במשחקי המזל, כאשר העם הטיל מטבעות בני 15 - 30 - 40 - 60 סו (מטבע צרפתי עתיק). בצרפתית 45 מבטאים ב-2 מילים (קרונט - סנק) כך שנקטע ההמשך ואילו 60 היה מיותר כי כאן זכה המנצח בקופה. (משחקון = jeu). ייתכן שגם שיטת השעון השפיעה. יש גם הטוענים להפך, כדי להרפות ידי המוני העם מהמשחק סגלו שיטת ספירה מסובכת, אך זו השערה קלושה.
המחבט עבר גלגולים החל מכפפה, מחבטים קצרים מעץ אשר לאט לאט התארכו. את המיתרים יצרו ממעיים של בהמות וחומרים שונים אחרים.
עידן התחרויות הפתוחות (Open Era)
לפני 1962 ענף הטניס נחשב ספורט חובבני, ב - 1962 החלו מספר טניסאים להפוך למקצוענים ולשחק משחקי ראווה בטניס מול קהל ששילם כסף תמורת הצפייה במשחקים. כמו כן, טורנירי הגראנד סלאם היוקרתיים היו טורנירים המיועדים לשחקנים חובבנים בלבד וכך שחקן שהפך להיות מקצוען לא הורשה להשתתף בטורנירים.
בשנת 1968 בגלל לחץ מסחרי ושמועות ששחקני טניס חובבנים קיבלו כסף עבור השתתפותם בטורנירי הגראנד סלאם, הגיעה ההחלטה למסד את הרעיון של התחרויות הפתוחות ובכך לאפשר לכל שחקן מקצוען או חובבן להשתתף בטורנירים היוקרתיים. אחרי קביעת רעיון התחרויות הפתוחות החלו לשדר בטלוויזיה את משחק הטניס אשר הפך במהרה לפופולרי בכל העולם. העידן החדש אף אפשר לשחקני טניס ברמה העולמית להתפרנס בכבוד ממשחק הטניס באמצעות השתתפות בכל הטורנירים הגדולים.
דור המשחק עשוי מגומי גמיש ומצופה באריג הנקרא "נאפ" או "פלט", קוטרו של הכדור הוא כ-5 ס"מ וצבעו בדרך כלל צהוב זוהר.
אין הגבלת זמן למשחק הטניס.
המשחק נערך על גבי משטח שטוח העשוי דשא, חימר, אספלט או גומי ונתחם על ידי קווים המצוירים על הקרקע בצורת מלבן. אורך המגרש הוא 23.77 מטר, ורוחבו משתנה: למשחק יחידים 8.23 מ', ואילו למשחק זוגות 10.97 מטר. את המגרש חוצה רשת בגובה של 91.4 ס"מ עשויה חבלי בד דקים התלויה על גבי עמודים משני צידי המגרש. כאשר נערך משחק זוגות מוסיפים לתחומי המגרש גם את תחומי הצד של המגרש המרחיבים את שטח המשחק. את המשחק ניתן לערוך באולם סגור או באצטדיון פתוח.
כדור הטניס הוא כדור קטן יחסית לכדורים המשמשים במשחקי כדור אחרים. הכדור ממולא באוויר (בשיטת ואקום), אף שישנם גם כדורים מיוחדים (כדורי טראטון) שאותם ממלאים באבקה לבנה של כדוריות אשר מתרחבות בזמן החבטה בכדור ושומרות על לחץ אוויר אחיד בכדור. כדורים אלו קשים מהרגיל. כדורי הטניס הם בדרך כלל בצבע צהוב זוהר.
מטרת המשחק היא לחבוט בכדור באמצעות המחבט מעל לרשת אל עבר צדו השני של המגרש בתוך תחומי המגרש המסומנים על הקרקע, זאת לאחר לא יותר מנגיעה אחת של הכדור בצד אחד של המגרש ונגיעה אחת במחבט.
שיטת הניקוד בטניס מתחילה בבסיסה בנקודה, זכייה במספר נקודות מקנה זכייה במשחקון, זכייה במספר משחקונים מקנה זכייה במערכה וזכייה במספר מערכות מהווה ניצחון במשחק כולו. להלן פירוט שיטת הניקוד:
זכייה בנקודה
כל תחילת נקודה מתחילה ב'חבטת הגשה' (Serve). בכל משחקון מוגדר 'שחקן מגיש' ו'שחקן מקבל', על השחקן המגיש לעמוד ב'קו הבסיס' של המגרש (הקו התוחם את אורך המגרש) והשחקן המקבל רשאי לעמוד בכל תחום של המגרש מצד הרשת שלו מלבד בתוך ריבועי ההגשה. השחקן המגיש צריך להשליך את הכדור באוויר ולהכות בו לפני שהוא נוגע בקרקע באלכסון אל מלבן ההגשה (המלבן הקטן הצמוד לרשת) בצד הנגדי של מגרש היריב. כל עוד לא היכה השחקן בכדור הוא רשאי לנסות ולהשליך את הכדור כמה פעמים שירצה עד שהזריקה תהיה לשביעות רצונו אך מרגע שהכה או ניסה להכות והחטיא בכדור הנסיון נחשב להגשה. השחקן המגיש חייב לבצע את ההגשה בעמידה (לא בריצה או תנועה) ונאסר עליו לחצות את קו הבסיס, במידה שהוא עובר על תנאים אלו הגשתו נפסלת 'פסילת רגל'. בכל נקודה יש למגיש שתי הזדמנויות להכניס את הכדור אל מלבן ההגשה של היריב (בתנאים שפורטו). במקרה שהוא נכשל בכך פעמיים (מצב זה נקרא "שגיאה כפולה") יריבו זוכה בנקודה. תפקידו של השחקן המקבל הוא להחזיר את הגשת היריב לאחר שהכדור קפץ קפיצה בודדת בצד שלו של המגרש אל צידו של היריב.
אם כך הגשה תקינה מתבצעת כאשר המגיש משליך את הכדור באוויר וחובט בו אל תוך מלבן ההגשה של יריבו מבלי שהכדור יפגע או יגע ברשת ומבלי לעבור את קו הבסיס, כל זאת תוך לא יותר משני ניסיונות. אם הכדור פוגע ברשת ולאחר מכן נוחת במלבן הנכון ההגשה אינה חוקית אך גם אינה נחשבת להגשה פסולה, ולמגיש ניתנת הגשה חוזרת.
ההגשה מתבצעת לסירוגין מהצד הימני והשמאלי של המגרש. בנקודה הראשונה של המשחקון ההגשה מתבצעת מהצד הימני של המגרש אל מלבן ההגשה השמאלי (מנקודת ראייתו של המגיש), בנקודה הבאה הוא מגיש מהצד השמאלי אל מלבן ההגשה הימני, ולאחר מכן חוזר להגיש מהצד הימני וכך הלאה. הצד הימני מכונה גם "צד השוויון" משום שממנו מגישים במצב של "שוויון" (ראו בפסקה קודמת) והצד השמאלי מכונה "צד אי השוויון" מפני שממנו מגישים במצב של "אי שוויון".
לאחר הגשה חוקית ממשיכים השחקנים את הנקודה עד אשר אחד מהם מבצע פסילה. פסילה מתבצעת באחד המקרים הבאים:
חבטה אל הרשת או אל מחוץ לתחומי המגרש.
אי חבטה בכדור.
יותר מפגיעה אחת של הכדור במחבט מהלך חבטה (בתנאי שהשופט החליט שהפגיעה הכפולה הייתה בכוונה).
חבטה לאחר יותר מקפיצה אחת של הכדור.
נגיעה של הגוף או של המחבט ברשת.
כל פסילה מעניקה לשחקן היריב נקודה אחת. במשחקים רשמיים ישנו שופט היושב בכיסא גבוה באזור הרשת (מחוץ למגרש כמובן) שתפקידו להתבונן במשחק ולקבוע מתי מתבצעת פסילה. לעתים יש לשופט הראשי גם שופטי קו שתפקידם לבדוק האם הכדור יצא מתחומי המגרש כפי שהם משורטטים על הקרקע (לרוב כל שופט קו אחראי להתבונן על אחד מקווי המגרש). במשחקים ללא שופט באחריות השחקנים לשפוט כל אחד בצידו שלו של המגרש.
זכייה במשחקון
כל משחקון (Game) מורכב מסדרה של נקודות במהלכן אחד השחקנים מוגדר כמגיש והשני כמקבל. משחקון מנוצח כאשר אחד השחקנים מנצח בלפחות 40 נקודות בפער של 2 נקודות ומעלה מיריבו. בכל פסילה של היריב מקבל השחקן ניקוד לפי הסדר הבא: 15, 30, 40. כאשר מכריזים על הניקוד אומרים קודם את הניקוד של המגיש למשל: 'שלושים, אפס' משמעו שלמגיש 30 נקודות ולמקבל 0. כעקרון אם לשחקן 40 נקודות והוא זוכה בנקודה נוספת הוא זוכה במשחקון מלבד מקרה בו לשני השחקנים יש 40 נקודות (40:40). בשל הכלל שהוגדר שעל השחקן להיות בפער של שתי נקודות לפחות כדי לזכות במשחקון כאשר מגיעים שני שחקנים למצב בו לכל אחד 40 נקודות מוכרזת תוצאה של שוויון (deuce). כדי לנצח במשחקון צריך אחד השחקנים לזכות ב-2 נקודות רצופות אחרי מצב של שוויון. אחרי נקודה אחת מוכרזת תוצאה של יתרון(advantage, מסומן בלוח תוצאות כ-ADV אוAD או A) לטובת השחקן שזכה בנקודה, ומהמצב הזה אם בנקודה הבאה זכה השחקן שהיה לו יתרון הוא זוכה במשחקון, ואם יריבו של השחקן שהיה לו יתרון זכה בנקודה מוכרז שוב מצב של שוויון ושוב צריך אחד השחקנים לזכות ב-2 נקודות ברציפות כדי לזכות במשחקון. מכך שזכייה במשחקון יכולה להתרחש בשני מקרים: כאשר לשחקן 40 נקודות והוא זוכה בנקודה נוספת וליריבו 30 נקודות או פחות או כאשר שחקן מגיע למצב של יתרון וזוכה בנקודה נוספת. לפני תחילת כל נקודה תוכרז התוצאה במשחקון על ידי השופט (אם קיים) או על ידי אחד השחקנים. החל משנת 2006, חלק גדול ממשחקי הזוגות נערכים במתכונת מקוצרת, שבה כאשר מגיע המשחקון למצב של שוויון הזוכה בנקודה הבאה זוכה במשחקון כולו (דהיינו, אין צורך לזכות בשתי נקודות רצופות).
קרדיט ל- One.
לויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%A0%D7%99%D7%A1
ספוילר: 
ציטוט ההודעה
