מידע על WWE *שווה כניסה*
תקציר:
תאגיד ה-WWE, הוא חברה ציבורית בבעלות פרטית העוסקת בתקשורת משולבת (טלוויזיה, אינטרנט והפקת אירועים) ובמופעי בידור בעיקר בתחום הפקת מופעי היאבקות מקצועית.
מקורות רווח נוספים של החברה הם הפקת סרטים, מכירת אלבומי מוזיקה ושיווק ישיר של מוצרים נלווים. יו"ר החברה המחזיק ברוב המניות הוא טריפל אייץ' עם אשתו סטפני מק'מהון. משרדי החברה הראשיים ממוקמים בסטמפורד, קונטיקט עם סניפים בניו יורק, לוס אנג'לס, לונדון וטורונטו.
עסקי ה-WWE ממוקדים בעיקר בהיאבקות מקצועית, שהיא ספורט אמיתי אך התוצאות בה נקבעות מראש, ואמנות במה המשלבת היאבקות ואמנויות לחימה שונות עם תיאטרון. המופעים אינם ספורט במובן הרגיל של המילה אלא מעין סוג של טלנובלה או אופרת סבון בעלת תסריט לפיו מתאבקים הם "רשעים" או "גיבורים" והם מפתחים "יריבויות" וכן הלאה. במסגרת העלילה המתאבקים מתמודדים בדרך בכלל תוך שימוש בשם במה, על תארי אליפויות שונים וכך נוצר רושם מוטעה שמדובר באירוע ספורטיבי.
החברה כארגון האבקות מקצועית היא הגדולה והמשמעותית ביותר בתחום, לא רק בארצות הברית שם החלה את דרכה, אלא גם בעולם כולו.
בשנות היסוד, כשהארגון היה קיים כארגון האבקות מקצוענית גרידא, הוא פעל תחת השם Capitol Wrestling Federation, הארגון מיתג את עצמו תחת השמות World Wide Wrestling Federation ומאוחר יותר תחת המותג World Wrestling Federation או ה-WWF. הארגון נאלץ לחדול בשימוש בשם WWF בעקבות תביעה משפטית של הקרן העולמית לשימור חיות הבר (World Wildlife Fund, שגם קיצורם היה WWF).
כיום, התאגיד משווק את ההיאבקות המקצועית תחת שני מותגים ראשיים: RAW ו!SmackDown וכן מספר מותגים זוטרים.
בשנת 1915 קידם רודריק ג’ימס “ג’ס” מקמהן, סבו של היושב ראש הנוכחי, וינס מקמהן הבן, קרב אגרוף בין ג’ס וויליארד וג’ק ג’ונסון. בקרב זה, שהתרחש ב-5 באפריל, איבד ג’ונסון את תארו לג’ס וויליארד בהוואנה, בירת קובה. עשר שנים מאוחר יותר, בשנת 1925 הצטרף מקמהן אל טקס ריקרד בקידום אירועי אגרוף באולם מדיסון סקוור גארדן בניו יורק. באותה תקופה הארגון של ג’ס מקמהן התרכז בעיקר בארגון ערבי אגרוף ושירה או קונצרטים.
רק משנת 1935 עברו המקמהנים לעסוק בהיאבקות מקצועית. וינס מקמהן, בנו של ג’ימס מקמהן, החל לקחת חלק גדול בניהול העסק, במיוחד בצד ההיאבקות. אולם משפחת מקמהן לא יכלה לקדם קרבות ואירועי היאבקות במדיסון סקוור גארדן בעקבות שנאתו של שותפם לעסקיהם הקודמים, טקס ריקרד, לספורט הזה. המדיניות הפכה מאוחר יותר, הודות למאמציו של טוטס מונדט והמיליונר ברנר מקפדאן.
בינואר 1953 השתלטו וינס מקמהן, בנו של ג'ס, ומקדם ההאבקות טוטס מנדט על קבוצת ההיאבקות באזור הצפון-מזרחי בארצות הברית שהייתה חלק מאיגוד ההיאבקות ה-NWA. הקבוצה הזו הכתירה אלוף בלתי מעורער שעבר מחברת היאבקות אחת לאחרת והגן על תאריו ברחבי העולם. חברתו של מקמהן נקראה Capitol Wrestling Corporation או בקיצור CWC.
במקור הריצה חברה זו מופעים באולם "טרנר", שהיה בעל 2,000 מקומות ישיבה. לאחר מכן גדל הארגון והשפעתו השתרעה גם באזורי ניו אינגלנד, ניו יורק, ניו ג'רזי ופנסילבניה. הארגון הגדיל את רווחיו באופן ניכר לאחר שחתם על חוזה עם ערוץ טלוויזיה מקומי. בשנת 1956 התחילה חברת CWC לשדר תוכניות היאבקות בשידור ישיר. CWC שלטו בהיאבקות בצפון-מזרח ארצות הברית באמצע המאה ה-20, כשההיאבקות עדיין הייתה מחולקת למחוזות.
מאחר וה-NWA איגד מספר חברות היאבקות בעוד שבעמדת אלוף ה-NWA יכל לכהן רק מתאבק אחד, הועבר דאז תואר האליפות אחת לתקופה בין מתאבקי החברות השונות. בשנת 1962 בובו ברזיל היה המתאבק שחור הראשון שזכה בתואר אלוף עולם. ב-1963 היה "נער הטבע" באדי רוג’רס, חבר ה-CWC, אלוף איגוד ההיאבקות NWA. שאר חברות האיגוד הביעו את מורת רוחן מכך שמונדט נמנע מלקבוע לרוג’רס קרבות מחוץ למדינות צפון-המזרח בהן התבססה ה-CWC, ובכך מנע למעשה את העברת חגורת האליפות. רוג'רס הפסיד את האליפות ללו תז בטורונטו שבקנדה ב-23 בינואר 1963. קרב אובדן האליפות נערך בניגוד לרצונותיהם של מונדט וה-CWC, מאחר שרוג'רס חשש כי יאבד את כספי העירבון (בגובה 25,000 דולר) אותם הפקיד עם קבלת החגורה אם לא יעביר את האליפות. במחאה על האירוע החליטו מונדט וה-CWC לעזוב את ה-NWA לטובת ארגון חדש שהקימו, ה-World Wide Wrestling Federation) WWWF). באמצע אפריל הוענק לרוג’רס תואר ה-WWWF לאחר שנטען כי ניצח בטורניר בריו דה ז'ניירו, ברזיל, דיווח זה התברר מאוחר יותר כפיקטיבי.
לבסוף תואר ה-WWWF הוחזר למסגרת NWA ב-1971 והתואר העולמי שלהם ירד למעמד של תואר אזורי.[דרוש מקור]
בשנת 1979 שינה ה-WWWWF את שמו ל-WWF, הקליט יותר, ראשי תיבות של המונח World of Wrestling Federation ("פדרציית ההיאבקות העולמית").
בשנת 1983 לקחו וינס מקמהן הבן וחברתו "טיטן ספורט" את השליטה על ה-WWF מאביו. מקמהן המבוגר כבר ביסס את תרבות ההיאבקות בצפון ארצות הברית באמצעות העלאת מופעי היאבקות שהתמקדו יותר בבידור ופחות בספורט. התחרויות בין המתאבקים כבר לא היו אירועי ספורט בהם הכשרוני יותר מנצח אלא אירועים מתוסרטים במטרה לגרום לעניין רב יותר בקרב הקהל.
מקמהן הצעיר החל בתהליך התפשטות עבור ליגת ההיאבקות ובכך החל נוגש בשווקים של מתחריו. הוא אף מכר את זכויות השידור לרשתות טלוויזיה וכן זכויות הפצה לקלטות וידאו של אירועי ההיאבקות שאירגן. הוא הגדיל לעשות והשתמש בכסף שצבר ממכירות אלו כדי לקנות כשרונות ממתחריו. בכך שבר סטטוס קוו בקרב התאחדויות ההיאבקות השונות.
בעקבות צעדים אלה הכריזו שאר ארגוני ההיאבקות מלחמה על ה-WWF. וינסנט מקמהן האב הזהיר את בנו ואף חשש לחייו, אך תחת להקשיב לאזהרות אלו, הגדיל הבן את יומרותיו: ה-WWF החלה לקיים סיורי הופעות במדינות השונות באמריקה. יוזמה נועדת שכזאת דרשה הון גדול, דבר שהביא את ה-WWF לסף קריסה כלכלית.
ה-WWF לא זכה להצלחה רבה עד שוינס מקהמן הבן הגה את "רסלמניה". "רסלמניה" היה אירוע היאבקות גדול ששילב בין קרבות מתוסרטים על תוארי האליפות לבין מופעי מוזיקת רוק ובידור בכיכובם של ידוענים (בין הידוענים המזוהים ביותר עם אירועים אלו נמצאים מיסטר טי והזמרת סינדי לאופר). השילוב בין רוק להיאבקות הוכיח את עצמו כהצלחה גדולה ומהר מאוד מחירי זכויות השידור של "רסלמניה" הרקיעו שחקים.
בעקבות ההצלחה אורגנו ערבים דומים, אך "רסלמניה" שמר על הבכורה כאירוע השיא בהיאבקות, כאשר באירוע זה התרחשו הקרבות הגדולים ביותר על תוארי האליפות בין "יריבים" מושבעים.
ההצלחה רק גברה ועקב כך שודרו האירועים הללו במסגרת שיטת "שלם וצפה" (Pay Per View). הכוכב הגדול של אירועי "רסלמניה" באמצע שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 היה המתאבק האלק הוגאן.
בסדרת ההישרדות של 1993 הוקמה נבחרת "כל אמריקה", שמנהיגה הייתה דמות המתאבק לקס לוגר, אשר כבר קרא תיגר על יוקוזונה באירוע אחר. בנבחרת היו גם האנדרטייקר וצמד האחים ריק וסקוט סטיינר. מולם הוצבה נבחרת הזרים, שכללה במקור את יוקוזונה, לודוויג בורגה וצמד מתאבקים קנדים - הקוובקים. באותו קרב נראה שאי אפשר היה לעצור את יוקוזונה עד שהאנדרטייקר נכנס לפעולה. הוא הצליח לשרוד את מהלך הסיום של יוקוזונה, בו הוא קופץ במלוא משקלו על יריבו, והצליח להפיל את יוקוזונה מחוץ לזירה. יוקוזונה ניסה לעצור בכל דרך את האנדרטייקר אך נכשל. לבסוף שניהם הודחו מהקרב, לאחר שעברו את רף הזמן המותר לשהייה מחוץ לזירה.
בעקבות אירוע זה הוחלט לקיים קרב ב"רויאל ראמבל" של 1994, בו המפסיד "ימות" ויוכנס לארון מתים. על פי התסריט, "הקברן" ניצל את פחדו של יוקוזונה מפני ארונות מתים כדי לשלוט בקרב, אך כאשר נראה שהוא הוליך להביסו, התערבו המתאבקים ה"רעים" נגד "הקברן" ולבסוף הכניסו אותו לתוך ארון המתים. סיפור העלילה גרס ש"הקברן" אכן מת, אך נשמתו נשבעה לנקום. במציאות, "מותו" של הקברן שימש כתירוץ למתאבק שגילם אותו, מרק קלאווי, להחלים מפציעה.
כעבור חצי שנה החלה ה-WWF להקרין פרסומות לקראת חזרתו של "הקברן". לבסוף הוא שב לקרב נגד יוקוזונה, שפורסם על ידי ה-WWF כ"קרב נקמה". גם זה היה קרב "ארון מתים", אך הפעם יוקוזונה סיים בתוך הארון. קרב זה סיים את דרכו של יוקוזונה ב-WWF תחת התדמית הנוכחית של מתאבק הסומו היפני (מאוחר יותר חזר יוקוזונה כשותפו של אואן הארט)
"הקברן" ויוקוזונה סימנו עידן של פופולריות ויצירת סמלי תרבות חדשים עבור הWWF. "הקברן" עצמו נחשב לאחד המתאבקים הפופולרים ביותר בקרב המפעל עד היום. בנוסף ל-7 תוארי אליפות ( 4 WWE ו- 3 אליפות במשקל כבד) ו-6 תוארי זוגות שברשותו, דמותו של "הקברן" מחזיקה בשיא ייחודי: מאזן של 0-19 בקרבות "רסלמניה". ונבחר להיות הסופר צ'מפיונס בwwe כאשר ניצח את ביג שואובעקבות הצלחתה של ה-WWF, קנה המיליונר טד טרנר את ליגת ה-NWA ושינה את שמה ל-WCW. מנהל התחרויות היה אריק בישוף, שנהנה ממשאבים כלכליים הודות לגב הכלכלי של טרנר. ב 1994 החל טרנר לקנות את כוכבי ה-WWF. בין השאר נקנו האלק הוגאן, "מאצ'ו מן" רנדי סבאג', לקס לוגר, סקוט הול ("רייזר ראמון"), קווין נאש ("דיזל") ורבים אחרים.
ב-1995 עלתה לשידור בימי שני תוכנית היאבקות שבועית ב-TNT, רשת הכבלים של טרנר. התוכנית נקראה WCW MONDAY NITRO, "ניטרו ימי שני של WCW" והתחרתה ישירות בתוכנית הדגל של ה-WWF MONDAY NIGHT RAW, "ימי שני הכואבים", על קהל הצופים. תוכנית זו הביסה את ה-WWF ברייטינג וזכתה להצלחה רבה הודות לרכש המסיבי של כוכבי WWF וקוי עלילה שונים. ביניהם היה סיפור "אחוות ה-nWo" - קבוצת דמויות מתאבקים ששמה לעצמה למטרה להשתלט על כל הענף ולזכות בכל התארים.
מקמהן הגיב ע”י יצירת כוכבים חדשים כדי להחזיר לעצמו את השליטה באהדת הקהל ובאותו זמן הידק את החוזים עם מתאבקי ה-WWF על מנת שיהיה קשה יותר ל-WCW לקנות את כישרונותיו. למרות מהלכים אלה, ה-WWF המשיכה להפסיד כסף. קווי העלילה המציאותיים של WCW גרמו לתשומת הלב לרדת מהסיפורים הלא עדכניים והילדותיים של ה-WWF והגימיקים של עידן הרוק-היאבקות.היריבות בין WWE וה-WCW החל בשנת 1997, כאשר מקמהן החליט להוציא את אלוף ה-WWF ברט "היטמן" הארט מחוץ לחברה.
בשנה קודמת, 1996, ה-WCW הציעו להארט לעבור אליהם. מקמהן הציע למתאבק חוזה עם משכורת נמוכה יותר, אך משך החוזה היה 20 שנה והארט החליט להישאר. אף על פי שהארט נענה לעסקה, מקהמן מיד התחרט על העסקה וטען שהוא בבעיות כספיות. מקהמן איים בביטול החוזה והציע לברט לעשות את הטוב ביותר בשבילו ולחתום עם ה-WCW. יותר מאוחר טען מקמהן שהוא יכול לשלם את הכסף של החוזה ורצה שהארט ישאר, אך כאשר נשאל וינס על קווי העלילה העתידיים של הארט, ענה שהארט הוא לא חלק מהתוכניות ארוכות הטווח שלו. כתוצאה מכך הארט בחר לחתום אצל ה-WCW.
מקמהן החל לחשוש מהאפשרות שהארט יעזוב בעודו מחזיק בתואר האליפות בו זכה בשנה הקודמת. הדאגה התבססה על ניסיון מר, שכן מוקדם יותר אלופת הנשים של ה-WWF, אלונדרה בלייז, עברה ל-WCW בזמן שהחגורה הייתה בידה, וזרקה אותה באחד מפרקי "ניטרו". החשש היה שהארט יופיע ב-WCW כשהוא מחזיק את חגורת אליפות ה-WWF. אף על פי שברט הארט הבטיח שדבר כזה לא יקרה, מקהמן נשאר מודאג ועל כן הוחלט שבקרב האחרון שלו ב-WWF יפסיד הארט את החגורה.
קרב זה היה בסדרת ההישרדות (Survivor Series 1997) שנערך במונטריאול, קנדה. הארט הקנדי אמר שהוא מוכן להעביר את החגורה, אבל לא ל"יריבו" שון מייקלס ולא במונטריאול. הארט הציע להעביר את החגורה למתאבק אחר או למייקלס מחוץ לקנדה אך מקהמן גמר אומר כי התואר יחליף ידיים דווקא באותו ערב וללא אחר מלמייקלס. סיומו המתוכנן של הקרב בין מייקלס והארט (פסילה כפולה בעקבות התערבויות חיצוניות) שונה ללא ידיעתו של ברט. שון מייקלס נעל על ברט את מהלך ההכנעה "שארפשוטר", המזוהה עם ברט, וזה היה הסימן המתוכנן לשופט כדי לסיים הקרב ולפי הוראתו של מקמהן לזכות את שון מייקלס בתואר אליפות. הארט טען כי זה לא היה הסיום עליו סוכם עמו וירק על מקמהן ישר אחרי צלצול הפעמון בעוד שהמוזיקה של מייקלס מתנגנת. לאחר מכן ברט בעט מתסכול בחפצים וזרק מסך טלוויזיה בטרם עזב את הזירה. מאוחר יותר באותו לילה דווח שברט ומקמהן נכנסו לתגרה מילולית אמיתית.עידן ה"אטיטיוד" (Attitude, "גישה") היה מבוסס בעיקר על הפופולריות של "סטון קולד" סטיב אוסטין ("קר כאבן", "קר רוח"), שהיה אהוב על המעריצים מאז זכייתו בתחרות "מלך הזירה" ב-1996, אז שיחק כחלק מהמתאבקים ה"רעים". בעזרת הגישה הקשוחה והאנטי-ממסדית שאומצה לדמותו זכה אוסטין באהדתם של המעריצים, ומנהלי ה-WWF החליטו לעשות לו שינוי תדמית שיהפוך אותו לאחד מה"טובים" ב"רסלמניה 13".
במשך שנת 1997 פיתח אוסטין את הסטטוס שלו כדמות מורדת על ידי ערעור על כל דמות סמכותית ב-WWF. הוא השתמש ב"סטאנר" ("המהמם", מהלך הסיום האופייני שלו) על השדרן ג’ים רוס, על מתאבק העבר "סרג’נט סלוטר" ("סמל מרחץ דמים"), ובסופו של דבר גם על בעלי ה-WWF בעצמו, וינס מקמהן. בנוסף, פוזרו הצהרות ואמירות מבין גורמים ב-WWF שיצרו את הרושם שישנו ריב אישי בין מקמהן לאוסטין.
עידן ה"אטיטיוד" התחיל באירוע המרכזי של "רסלמניה 14", בו סטיב אוסטין נלחם נגד שון מייקלס על אליפות ה-WWF עם המתאגרף מייק טייסון כשופט מיוחד. שיאו של הקרב תוכנן להיות הוויכוח המילולי בין אוסטין לטייסון, כאשר בסופו אוסטין הניף "אצבע משולשת" לעבר טייסון. המטרה הייתה להדהים את המעריצים שרכשו את האירוע במסגרת שידורי "שלם וצפה" ממה שהם ראו, לשנות את התדמית הילדותית לה הם ציפו מה-WWF.
לאחר אירוע זה מעריצים רבים של הענף החלו להעדיף את ה-WWF על פני ה-WCW. עלילה זו הצליחה לגרום לכך שבפעם הראשונה מזה 18 חודשים ה-WWF הביסו את ה-WCW ברייטינג.
במשך שנת 1998 החלו לפרוץ מתאבקים פופולרים אחרים ב-WWF (כמו "דה-רוֹק" - "הסלע"). הרייטינג והפופולריות של ה-WWF עלו בהתמדה והביאו לארגון חשיפה תקשורתית גדולה יותר.
עידן ה"אטיטיוד" הסתיים ב"רסלמניה 17", כאשר התסריט הציג את אוסטין כמוכר את נשמתו ל"שטן" (וינס מקמהן) כדי לזכות באליפות ה-WWF מידי "הרוק". זאת הייתה רמאות בשיל לעשות הייל טרן לאוסטין כך נשברה שוב התדמית של סטיב אוסטין כדמות החצופה.ב-23 במאי 1999 בקנזס סיטי, מיזורי, המתאבק אואן הארט (אחיו של ברט הארט), בדמות ה“בּלוּ בלֵייזר" ("השורף הכחול"), נקבע לעשות כניסה מרשימה, שבה הוא היה אמור “לעוף” לתוך הזירה ע”י השתלשלות מגג האולם באמצעות כבל. באמצע הפעלול הריתמה של הארט ניתקה בפתאומיות והוא צנח מגובה 25 מטר לתוך הזירה. הוא הובהל לבית החולים הקרוב, אך נפטר מפצעיו מספר דקות לאחר שהגיע.
השדרן ג'ים רוס הודיע על הטרגדיה הנוראית הזאת לקהל באירוע ברגע שהחדשות על מותו של הארט החלו להגיע, אך כמו כן הכריז שלמרות האסון, המופע ימשך. ההחלטה להמשיך את האירוע שנויה במחלוקת, שכן הטשטוש בין האלימות המתוסרטת והמזויפת שעל הבמה למציאות גרם למותו של הארט להראות כעוד פיתול בעלילה.
לילה לאחר מכן תוכנית ה-RAW הוקדשה לאואן הארט והופק שידור מיוחד בן שעתיים שבו היו קרבות שמוקדשים לו. במהלך הערב הובאו מספר אנשים שדיברו והעלו זיכרונות על אואן הארט. כך הודגש שמותו היה מציאותי ולא חלק מתעלול עלילתי.עידן הPG הוא עידן שאומר שהמוצר WWE הוא מוצר לכל המשפחה = Parental Guidance. עידן הPG נכנס לפעולה בשנת 2008 כאשר WWE חתמה על חוזה עם חברת הצעצועים המוכרת ביותר בארה"ב - מטראל. החוזה בינהם אומר שעל הWWE להיות מוצר לכל המשפחה. מאז, איכות הקרבות והרייטינג של הWWE ירד, בייחוד איכות הקרבות שירדה באופן מפתיע עקב אי שימוש בדם וקללות. אך למרות הכל WWE מצליחים להתמודד עם המצב. בנוסף לכך, כאשר החל עידן הPG, שלטונו של ג'ון סינה כמתאבק ילדים הלך וגדל, הוא כרגע טופ פייס (אפשר לקרוא לזה גם בייביפייס - המתאבק האהוד הכי גדול של הקהל) ולכן זכה בלא מעט אליפויות. בנוסף לכך, בעידן הPG הולך להתרחש אחד הקרבות הגדולים מבחינת רייטינג אשר יערך ברסלמניה 28 - הרוק נגד ג'ון סינה. מצד אחד, אלוף האנשים (People Champ) ומצד שני, אהוד האוהדים של הילדים - "האלוף" (The Champ).ב-23 בפברואר 2010, שודרה תוכנית היאבקות חדשה של ה-WWE בשם "WWE NXT". בתוכנית משתתפים מתאבקים מתחילים (Rookies) ומתאבקים מקצוענים (Pros). בכל עונה כל מתאבקי הרוקיז (יחד עם מתאבקי הפרו) מתחרים זה בזה. המתאבקים במקומות האחרונים מודחים. בשבוע האחרון 2 מתאבקים שנותרו אחרונים מתאבקים זה בזה בגמר. הראשון שמנצח מוכרז כזוכה עונת ה-NXT. הרוקיז של העונה הראשונה יצרו קבוצה הנקראת "הנקסוס" The Nexus. לאחר פילוג בקבוצה שלושה מתאבקים (וויד באראט הית סלייטר וג'סטין גבריאל) הקימו עם מתאבק סמקדאון קבוצה בשם הקור (the corre) (הליבה) ולאחר 6 חודשים התפרקו.
המנצח בעונה הראשונה הוא וויד בארט. המנצח בעונה השנייה הוא קוואל (Kaval). העונה השלישית היא של "דיוות" והמנצחת היא קייטלין. המנצח בעונה הרביעית הוא ג'וני קרטיס. עכשיו מתרחשת העונה החמישית.במהלך השנה עורך ה-WWE מספר אירועים מרכזיים, בהם מוצגים מופעי קרבות על תארים וקרבות מיוחדים. האירועים הללו ארוכים יותר ומשודרים במסגרת שלם וצפה במקום בכבלים. משך זמן רב לכל מותג של ה-WWE היו אירועים משלו ורק מעטים שילבו בין "סמאקדאון!", RAW ו-ECW. עם זאת, בשנת 2007 הוחלט שכל האירועים יהיו משותפים לשלושתם. ב-16 בפברואר 2010, ECW סיים את שידוריו ובמקומו החלה תוכנית חדשה שנקראת "WWE NXT" שהתחילה את שידוריה ב-23 בפברואר 2010. ייתכן, כי מכיוון שהמופע החדש "WWE NXT" החליף את ECW, האירועים יהיו משותפים בין "סמאקדאון" ו-"RAW".
