אשכול על הכל מאלכוהול מפורט וגדול!
חברים וחברות,
בשנה שחלפה עלינו לטובה ישבתי וחשבתי, מה המטרות שלי לשנה הבאה?
מבלי יותר מדי להכביד ולהלאות אחת המטרות העיקריות שלי הייתה לחלוק את הידע שלי ולפתוח באטרף אשכול שידבר,ילמד ויפרט על כל הקשור לאלכוהול ומוצריו ומותגיו.
החלטה זה הגיעה לאחר שישבתי עם חבר יקר, נקרא לו "הברנש" שהוא היה הגורם הראשוני שלי לכניסתי הרצינית לתחום האלכוהול וחיי הלילה, במהלך הישיבה[עוד לפני שידעתי מה ההבדל בין בירה ויין] הוא אמר שהדבר הראשון שצריך ללמוד כשזה נוגע לאלכוהול זה ווג'רט....הסתכלתי עליו, הסתכלתי על בקבוק הערק שעמד מולנו, הסתכלתי עליו, הסתכלתי על הכלב שלו....ולא הבנתי, אז פניתי אליו בצורה מנומסת ושאלתי, "אחי? אתה איתנו? אתה על הקרקע? מה זה ווג'רט?". ואז הוא הסביר:
משקאות האלכוהול הבסיסיים שתמצאו בכל בר וכמובן כמעט בכל קוקטייל הם:וודקה,ג'ין , רום, טקילה, [או ווג'רט].
הגיע הזמן לדעת באמת איך מכינים אלכוהול וממה בדיוק מורכבים כל אחד מהמשקאות הללו:
תסיסה
משקאות אלכוהוליים הם תוצר של תהליך תסיסה - תהליך ביולוגי שהופך סוכרים לאתנול ופחמן דו-חמצני. תהליך זה מתרחש בסביבה נטולת חמצן, בעזרת שמרים . בהיעדר חמצן, השמרים מפיקים את האנרגיה שלהם על-ידי פירוק סוכרים הנמצאים בסביבתם. מולקולת הגלוקוז מפורקת לשתי מולקולות פירובט (גליקוליזה), שמפורקות לאחר מכן למולקולת אתנול. בנוסף, מפלטים גם פחמן דו-חמצני ומים.
חומרי הגלם המשמשים כבסיס למשקאות אלכוהוליים הם רבים ומגוונים, ומשתנים בהתאם למדינת הייצור, התפתחות תרבות השצייה במדינה, חומרי גלם זמינים וכו'. חומרי גלם נפוצים הם מיני דגנים (שעורה, חיטה, תירס, שיפון), ענבים, פירות וירקות.
לאחר תהליך התסיסה מתקבל נוזל הנקרא שיכר, אשר מכיל אתנול ברמה של עד 18% בערך, שכן, לשמרים יש נטייה לאבד את יכולתם להפיק אנרגיה, או למות ברמה אלכוהולית גבוהה יותר.
על מנת להפיק משקאות אלכוהוליים בעלי רמה אלכוהולית גבוהה יותר, יש להעביר את השיכר תהליך נוסף הניקרא זיקוק.
זיקוק- (Distillation) הוא תהליך פיזיקלי להפרדה של תערובות נוזלים על בסיס נקודת הרתיחה של מרכיביהם.
השיכר שניתקבל מתהליך התסיסה, הוא ברמה אלכוהולית של עד 18% אלכוהול בנפח, ויתר התערובת היא מים וחומרי הגלם הבסיסיים אותם התסיסו באמצעות שמרים. מכיוון שטמפרטורות הרתיחה של אלכוהול ומים ידועות, וזו של האלכוהול (78.3 מעלות צלזיוס) נמוכה מזו של המים, בעת חימום השיכר, יתאדו תחילה אדי האלכוהול שבתערובת. אלו יעברו בצינור מקורר למיכל נוסף, שם יחזרו מחדש למצב צבירה נוזלי. האחוז של האלכוהול בתערובת החדשה יהיה גבוה יותר מאשר בתערובת המקורית.
לרוב, על מנת להגיע לאחוזי אלכוהול גבוהים, מעבירים את הנוזל מספר זיקוקים, עד לקבלת החוזק האלכוהולי הרצוי.
כמובן שלזיקוק עצמו יש 2 סוגים שונים של זיקוק, אבל לא נכנס לזה כרגע.
אחרי שהבנו איך נוצר האלכוהול...קבלו אותם במחיאות כפיים סוערות....ה -וו-ג'-ר-ט!!!!:
וודקה (Vodka) היא תזקיק דגנים נייטראלי, לרוב בעל 40% אלכוהול. פירוש המילה הרוסית - "וודקה" ,משמעו "מים קטנים". יש אומרים, שהוודקה הומצאה אי שם במאה ה-13. היכן בדיוק? תלוי את מי שואלים.
האגדה מספרת, שאם תכניסו רוסי ופולני לחדר סגור ותבקשו מהם לצאת כאשר הם יגיעו להסכמה בנושא - היכן הומצאה הוודקה - ברוסיה או בפולין? סביר להניח שאף אחד מהם לא יצא (לפחות בחיים).
ישנו ריב, בן מאות שנים, בדבר השאלה היכן הומצאה הוודקה - ברוסיה או בפולין וככל הנראה, לעולם לא נדע את התשובה...
במהלך ההיסטוריה, וודקה יוצרה ממגוון חומרי גלם, כגון: תירס, שעורה, שיפון ואף מפירות שונים.
כיום, הוודקה מיוצרת בעולם בעיקר - מדגנים, או מתפוחי אדמה (בעיקר בפולין), כאשר חומר הגלם המרכזי הוא חיטה.
בעבר, הוודקה לא הייתה מסוננת וכן חוזקה האלכוהולי היה 20%. בתחילת המאה ה-19, מדען רוסי גילה את סגולות הפחם כפילטר לסינון ומאז הוודקה מיוצרת באופן המוכר לנו כיום.
ייחודה של הוודקה, הוא בכך שככל שטעמה "שקוף" יותר, כלומר: ניטראלית מטעם כלשהו, כך היא משובחת יותר.
הוודקה, צברה פופולאריות גדולה מאוד בשנים האחרונות, בזכות התפתחות קטגוריית ה“סופר פרמיום“.
ג'ין (Gin) הוא משקה אלכוהולי המופק מדגנים ומתובל בפירות צמח הערער (Juniper Berries). זיקוק ג'ין מתבצע ע"י זיקוק שני לתזקיק ראשוני המכונה "אלכוהול טבעי" אשר אליו מוסיפים את נותני הטעם. הג'ין, כפי שאנו מכירים אותו כיום הוא גלגולה של תרופה אשר מקורה בהולנד, וגרסת המשקה ההולנדית הראשונה מכונה ג'ניבר (בהולנד: Jenever בבלגיה: Genever), והיא פופולארית כיום במדינות אלו. הג'ין התפתח לגרסתו המודרנית באנגליה.
את המצאת הג'ין נהוג לייחס לד"ר פרנסיסקוס סילביוס (Franciscus Sylvius) ההולנדי, אשר פיתח במאה ה-17 תרופה לטיפול בבעיות בדרכי השתן ובכליות המבוססת אלכוהול ופירות צמח הערער.
תחילה, צרכו תרופה זו אנשים אשר סבלו מבעיות אלו, אך עד מהרה החלו לצרוך את התרופה אנשים רבים בשל טעמה המיוחד והשפעותיה האלכוהוליות. לא עבר זמן רב מאז המציא את התרופה, ומספר רב של מזקקות החלו לייצר את המשקה לצריכה המונית.
את הגעתו של הג'ין לאנגליה ניתן לייחס לחיילים בריטים אשר שירתו בממלכה ההולנדית, והגיעו חזרה למולדתם עם שלל בקבוקים, וכן, למלך וויליאם מאוראנז' (William of Orange) המכונה גם המלך וויליאם ה-III, אשר במוצאו היה הולנדי, וקיבל את מלכות אנגליה בשנת 1869 לאחר ה"מהפכה המהוללת" (The Glorious Revolution).
הג'ין הפך פופולארי במיוחד בממלכה האנגלית לאחר שהממשלה הסירה הגבלות רישוי על ייצור ג'ין, וכך כל אדם אשר חשקה בכך נפשו יכל לייצר ג'ין באמצעים ביתיים, ובמקביל, הטילה הממשלה מיסים כבדים על יבוא משקאות אלכוהוליים אל פנים הממלכה.
בשנת 1740, כמות הג'ין המיוצרת היתה גבוהה פי 6 מכמות הבירה שיוצרה באותה העת.
מצד אחד, ג'ין הפך להיות משקה פופולארי, המוני וזול מאוד, אך מצד שני, איכותו הייתה ירודה בשל האמצעים הדלים שהיו קיימים ליצרנים הביתיים, וטיב המים הירוד. ג'ין הפך להיות "משקה העם" וגרם לשלל תופעות שליליות, בניהן אלכוהוליזם ובמקרים קיצוניים מחלות.
הביקורת הציבורית השלילית סביב המשקה הלכה וגדלה. דוגמא יפה המסמלת את התפיסה סביב המשקה ניתן לראות בציוריו של וויליאם הוגארת' (William Hogarth)
"רחוב הג'ין" (וויליאם הוגארת')
"רחוב הבירה" (וויליאם הוגארת')
רק בשנת 1751 הצליחה הממשלה לשנות את הרגלי הייצור והצריכה של המשקה, וזאת בזכות הטלת מיסים על מכירת המשקה, ותיקון תקנות רישוי ליצרנים המבקשים לייצר ג'ין.
בעקבות תקנות אלו, עלתה איכותו של המשקה, ומחירו התייקר. אט אט הפך הג'ין למשקה יוקרתי, המזוהה עם מעמד האצולה והקצונה. את התפשטותו של הג'ין בעולם ניתן לייחס לקציני הצי אשר היו נוהגים לקחת בקבוקי משקה למסעותיהם הרבים בעולם.
חומרי הגלם לייצור התזקיק הינם דגנים כגון: שיפון, חיטה ושעורה. נותני הטעם למשקה הם פירות צמח הערער, ובנוסף מרכיבים בוטניים שונים ומגוונים, אשר כל חברה שומרת בסוד על אופיים וסוגם.
נותני טעם פופולאריים בג'ין: אנג'ליקה, קינמון, הל, פירות הדר, ציפורן, כוסברה ושורשי צמחים.
ערער (Juniper)
ג'ין מופק באופן הבא:רום (rum), בלטינית Ron, הוא תזקיק המיוצר מקנה סוכר. לרוב, רום מיוצר מתוצר הלוואי של תעשיית הסוכר - דבשה (מולאסה, באנגלית: Molasses).
- יצרני הג'ין קונות תזקיקי "אלכוהול טבעי" בחוזק של כ-96% אלכוהול, המופק מדגנים בלבד מחברות צד ג'. תזקיקים אלו מיוצרים לפי הוראות יצרני הג'ין. הסיבה לכך טמונה בתקנה אנגלית האוסרת ליצרני הג'ין לזקק את התזקיק הראשני בעצמן.
- יצרני הג'ין מזקקות את ה"אלכוהול הטבעי" פעם נוספת, אך הפעם עם נותני הטעם, אותם הם מניחים בתחתית דוד הזיקוק. ישנן חברות המעדיפות להניח את נותני הטעם על מגש רשת בצוואר דוד הזיקוק וכך אדי האלכוהול עוברים דרכם.
- חברות מסוימות מבצעות זיקוקים נוספים, בהתאם לרמתו ואיכותו של המשקה.
- לבסוף, מדללים את התזקיק במים זכים.
משקאות אלכוהוליים המופקים מקנה הסוכר ידועים עוד משחר ההיסטוריה, ואותם ייצרו במקומות שונים ומגוונים ברחבי הגלובוס, אך הרום, כפי שאנו מכירים אותו כיום, מקורו במדינות האיים הקאריביים, כאשר הדיעה הרווחת היא שההיסטוריה של הרום התחילה בברברדוס (Barbados).
לרום תפקיד מרכזי בתרבות מדינות האיים הקאריביים ובדרום אמריקה, ובאופנים רבים, הוא זה שהשפיע על התמהיל התרבותי-דמוגראפי במדינות אלו.
רום הוא התזקיק האלכוהולי המדורג מספר שניים בעולם מבחינת פופולאריות ומכירות (אחרי וודקה). נכון לשנת 2006, מותג הרום הנמכר והפופולארי ביותר בעולם הוא בקארדי(Bacardi). עד לשנה זו, הרום תפס את המקום הראשון במשך שנים רבות.
משקאות אלכוהוליים המופקים מקנה סוכר הופקו, כנראה, לראשונה בתקופה העתיקה בהודו ובסין. אלו היו משקאות מותססים ולא תזקיקים. עדות בכתב למשקאות מסוג זה ניתן למצוא בכתבי מרקו פולו, בתאורו "יין טוב מסוכר", שהוצע לו בפרס במאה ה-14.
הרום, כפי שיוצר במדינות האיים הקאריביים באמצע המאה ה-17, ובראשן האי ברבדוס, היה באיכות נמוכה יחסית לזו המיוצרת כיום, ושיפור משמעותי באיכותו מאוחר יותר, בזכות מספר יצרנים שהיו מעוניינים לשפר את איכותו, כאשר המשפיע ביותר היתה חברת בקארדי.
מספר כינויים שדבקו במשקה באותה התקופה היו "הורג השטן" ו"המשקה הנוראי" - וזאת כנראה בזכות איכותו הירודה המפורסמת באותה העת.
בשנת 1664, לאחר שתעשיית הרום הגיע לקצה גבול היכולת באותם' איזורים קאריביים, החלו להפתח מזקקות בקולוניות הבריטיות שבצפון אמריקה, והחלוצה שבהן היתה המזקקה בסטייטן איילנד, ו-3 שנים לאחר לאחר מכן הוקמה מזקקה במצ'טוסטס.
תעשיית הרום הפכה להיות מהגדולות שב"ניו-אינגלנד" (המושבות הבריטיות שבצפון אמריקה). הרום הפך להיות משקה פופולארי ביותר בכל העולם, והביקוש למשקה הקאריבי רק הלך וגבר. הצריכה השנתית למשקה (פר גבר, אישה וילדים) באמצע המאה ה-18 עמדה על 13.5 ליטר!
על-מנת לעמוד בביקוש ההולך וגדל למשקה באמריקה ובאירופה, נדרש כח אדם נוסף שיעבוד במטעי הסוכר שבקאריביים - ספקי המולאסה המרכזיים. בעקבות כך נוצר מה שמכונה "משולש הסחר" של הרום: חביות מלאות ברום, אשר בשלב מסויים נקבע שער חליפין בינן לבין זהב, נשלחו לסוחרי העבדים שבארצות אפריקה, ובתמורה נשלחו עבדים אפריקאיים למטעי הסוכר שבאיים הקאריביים, ומשם - מולאסה למזקקות הגדולות שבצפון אמריקה, וכך הלאה...
הקשר הישיר בין רום לשודדי ים (פיראטים) נקשר בעיקר בזכות סופרים כגון רוברט לואיס סטיבנסון, מחבר הקלאסיקה "אי המטמון". יש אומרים, שסיבה נוספת לקשר המובהק הם אוניות הפיראטים אשר שדדו את ספינות הסוחרים אשר הכילו עשרות חביות רום בדרכן לאפריקה, במטרה להמירן בעבדים נוספים לשדות מטעי הסוכר שבקאריביים.
רום היה במשך שנים רבות המשקה הרשמי של הצי הבריטי המלכותי, ומספר מנות רום הוקצו לכל חייל המשרת בצי המלכה כ"מעורר מוטיבציה" ומחדיר רוח לחימה.
עד למחצית השנייה של המאה ה-19 הרום הקאריבי נחשב לנחות באיכותו יחסית למשקות האיכותיים כמו קוניאק או וויסקי שיוצרו במערב אירופה. על מנת להקנות לרום הילה יוקרתית יותר, ולהרחיב את שוק היעד, הממשלה הספרדית (אשר שלטה בחלק נכבד מאותן מדינות באיים הקאריביים) הציעה פרסים יקרי ערך למי שיצליח לשפר את איכותו של הרום.
מי שהצליח להשפיע באופן המשמעותי ביותר על איכותו של הרום, והשאיר את חותמו, ובגדול, עד עצם היום הזה היה בחור בשם דון פאקונדו בקארדי מאסו, מייסד חברת בקארדי, אשר היגר מספרד לקובה בשנת 1843, והביא איתו טכניקות מתקדמות לאותה תקופה של זיקוק, סינון (באמצעות פחם) ופיתוח זני שמרים מיוחדים למטרה זו. כך למעשה נולד סוג חדש של רום - חלק יותר, שקוף יותר, נקי יותר, זך יותר ונעים הרבה יותר לשתיה, ובנוסף, הוא היה הראשון שיישן רום בחביות עץ אלון. היתה זו שנת 1862, כאשר נולד הרום החדש כפי שאנו מכירים כיום.
מולאסה
רום, הינו תזקיק המופק מתוצר הלוואי של תעשיית הסוכר - המולאסה (בעברית "דבשה").
דבשה - מולאסה
תחילה יש להפשיט את קנה הסוכר מן העלים המקיפים אותו. לאחר מכן, סוחטים את קנה הסוכר על מנת למצות ממנו את מיץ הסוכר שבו. השיטות מגוונות: ישנן חברות המשתמשות בכח הצנטריפוגה ומכניסות את גזירי קנה הסוכר למערבלים גדולים בהם קנה הסוכר נכתש בזכות כח זה (כאשר גזירי קנה הסוכר מתנגשים ומועכים זה את זה), וישנן חברות אשר משתמשות במכשירי כתישה תעשיתיים על מנת למצות את מיץ הקנים.
את מיץ קנה הסוכר מרתיחים על מנת לצמצם את הנוזלים. לעיתים נדרשות יותר מהרתחה אחת, כך שלבסוף שלבסוף מפרידים בין "קריסטל הסוכר" - ממנו מפיקים את הסוכר הלבן התעשייתי, לבין השארית - שכבה צמיגית וחומה, צמיגה כדבש, הרי זוהי ה"דבשה" - ה"מולאסה".
תהליך הייצור:
מולאסה:
את המולאסה, השמרים ומעט מים, מעבירים למיכלי תסיסה, בהם מתבצעת פעולה זו. לטיב השמרים משקל גבוה באיכותו הסופית של הרום, וכל מזקקה משתמשת בשמרים הייחודיים רק לה, על מנת לבדל את התוצר הסופי של משל המתחרות. לאחר שלב זה מתקבל שיכר קנה סוכר אותו מעבירי לשלב הבא - שלב הזיקוק.
זיקוק:
הרום הבהיר, וכן הרום הזהוב, לרוב מזוקקים בזיקוק רציף אשר כמעט ומנטרל את איכויותיו של חומר הגלם, ואילו רום כהה, אשר נחשב לאיכותי יותר, מזוקק לרוב בזיקוק דודי אשר שומר על תכונות חומר הגלם ומעשיר את המשקה בארומות ועומק.
יישון:
רק סוגי הרום האיכותיים ביותר יעברו של זה של יישון בחביות עץ (לרוב אלון).
סינון ודילול:
על מנת להפוך את הרום לצלול יותר, מספר חברות מסננות את הרום דרך פילטרים של פחם. על מנת להגיע לחוזק האלכוהולי הרצוי, מדללים את התזקיק במים זכים.
בקבוק:
בשלב זה מבקבקים את הרום, לרוב בפס תעשייתי ולאחר מכן מפיצים אותו בעולם.
ניתן לחלק את סוגי הרום למספר רמות איכות:
- רום בהיר (Silver\Light Rum) - רום זה מזוקק בזיקוק רציף. לאחר שלב הזיקוק מדולל הרום לרמה האלכוהולית הרצויה (בדרך כלל 40% אלכוהול) ונשלח לביקבוק.
- רום זהוב (Gold Rum) - תהליך הייצור זהה לזה של הרום הבהיר. לעיתים, רום זה מיושן לתקופה קצרה של כמספר חודשים בחביות נירוסטה, ואת צבעו הזהוב הוא מקבל מקרמל שמעורבב בתזקיק בטרם ביקבוקו.
- רום כהה (Dark Rum) - רום איכותי מאוד, המזוקק בזיקוק דודי כפול, מדולל מעט ונשלח ליישון בחביות עץ אלון לתקופה של כ-3 עד 12 שנים. לאחר תקופת היישון מדולל הרום במים זכים על מנת לייצב את רמתו האלכוהולית ונשלח לבקבוק.
- רום מתובל (Spiced Rum) - רום זה בדרך כלל ברמה של רום בהיר או זהוב, אשר משרים בו תבלינים שונים להקניית טעמים. מותג הרום המתובל הראשון בעולם היה קפטיין מורגן ספייסד.
טקילה (Tequila) היא המשקה הלאומי של מקסיקו, ותעשיית הטקילה היא אחת מענפי הייצוא הגדולים והחשובים של מקסיקו. טקילה מיוצרת החל מהמאה ה-16, וחומר הגלם המרכזי בו משתמשים להכנתה הוא צמח האגבה הכחולה (Blue Agave). ממשלת מקסיקו מחזיקה בזכויות על השם "טקילה" וישנם חוקים נוקשים אשר מגדירים איזה משקה רשאי לשאת שם זה. טקילה לעולם מיוצרת אך ורק במקסיקו.
- קשאסה (Cachasa) - הגרסא הברזילאית לרום הקאריבי.
טקילה יוצרה לראשונה במאה ה-16 בעיר טקילה (ומכאן שם המשקה). אך שימוש בצמח האגבה (Agave) כחומר גלם למשקה אלכוהולי היה עוד הרבה קודם, כאשר האצטקים (בני תרבות קדומה שחיו במקסיקו) התסיסו את פקעת הצמח הרוויה בסוכר והכינו ממנה משקה בשם ”אוקטלי“ (Octli).
בשנת 1521 הגיעו למקסיקו כובשים ספרדים, וברשותם ידע וניסיון בזיקוק משקאות.
כאשר נגמר לספרדים מלאי הברנדי אותו הם הביאו עמם, הם החלו לזקק את מיץ האגבה, וכך למעשה ייצרו את התזקיק הצפון אמריקאי הראשון.
בשנת 1600 החל המרקיז דון פדרו סנצ‘ז (Don Pedro Sanchez de Tagle) לייצר טקילה בצורה מסחרית והמונית.
1800 הינה השנה בה החלו לייצר טקילה באופן הדומה לזו שמייצרים היום. זו היתה טקילה אשר מיושנת בחביות לתקופת עידון מסוימת ולהפיכתה למשובחת יותר.
חוקי הטקילה:
השם ”טקילה“ (Tequila) הוא בבעלות ובשליטת ממשלת מקסיקו.
על מנת לכנות משקה בשם טקילה, הוא חייב לעמוד תחת כמה קריטריונים נוקשים הנקבעו ע“י הממשלה המקסיקנית וזאת בכדי לשמר את המסורת והתרבות סביב המשקה המיוחד הזה. ואלה החוקים:תהליך ייצור הטקילה:
- על המשקה להכיל לפחות 51% תזקיק מצמח האגבה (Agave) מזן ה-Agave Azul (אגבה כחולה). 49% הנותרים יכולים להיות מופקים מסוגי אגבה שונים, מקנה סוכר ולעיתים אף מתירס או מדגנים שונים.
- החוק מגדיר מספר אזורים בהם מותר לייצר טקילה, כולם במדינת חליסקו (Jalisco) סמוך לגוודלחרה.
- על כל בקבוק טקילה צריכה להיות מצוינת חותמת ובה מספר המזקקה.
- על בקבוקי טקילה פרימיום חייב להיות מצויין הכיתוב: 100% Agave המציין שהטקילה מופקת מאגבה בלבד ללא תוספות שונות. טקילה פרימיום חייבת להיות מבוקבקת במקסיקו בלבד (בעוד טקילות פשוטות יכולות להישלח בחביות למדינות אחרות (בדר“כ לארה“ב) לצורך הביקבוק.
טיפול באגבה והכנה ראשונית
התהליך מתחיל כאשר צמח האגבה הכחולה מגיע לבשלות. זה לוקח בין 6 ל-12 שנים. "אל חימאדור" (El Jimador) - האחראי על הטיפול באגבה, חותך לצמח את העלים הגדולים והקוצניים ומשאיר רק את הפקעת - פיניה (Pinas). כל Pina שוקלת בין 18 ל-40 ק“ג.
את פקעות האגבה חותכים לחתיכות קטנות ולאחר מכן מכניסים לכבשנים גדולים (Hornos) בטמפרטורה של 90 מעלות למשך זמן של כ-8 שעות בערך. בתהליך החימום העמילן הופך לסוכר, ורק אז ניתן להפיק מחומר הגלם אלכוהול.
מזקקות מודרניות משתמשות בתנורי אדים ענקיים על מנת להגדיל את התפוקה ולחסוך באנרגיה.
בגסות, לצורך הפקת ליטר אחד של משקה, נדרשים כ-7 ק“ג של חומר גלם.
תסיסה
את ה-Pinas הקלויים כותשים ומפיקים מהם מיץ (תירוש), אותו מכניסים למכלי ענק. כל מזקקה מוסיפה בשלב זה את תערובת השמרים הייחודית רק לה. בתהליך האורך בין 30 ל-48 שעות, השמרים הופכים את הסוכרים לאלכוהול, וכך מופק נוזל ראשוני בעל אחוז אלכוהולי נמוך (7% בערך).
זיקוק
בהתאם לשיטת המזקקה, הנוזל המותסס עובר תהליך של זיקוק דודי או רציף (תעשייתי). בזיקוק ראשוני אחוז האלכוהול במשקה עומד על 17-25 אחוזים, ואילו לאחר זיקוק נוסף חוזקו האלכוהולי מגיע ל-35 עד 55 אחוזים.
יישון
מותגי טקילה איכותיים עוברים יישון במיכלי נירוסטה, או בחביות עץ אלון, להעמקת הטעמים והארומות, ולקבלת טעמים חדשים הנובעים מן העץ.
דילול וביקבוק
בדרך כלל, לאחר הזיקוק, אחוז האלכוהול בתזקיק עומד על מעל ל-40 אחוזים. מזקקות רבות מעבירות את התזקיק תהליך של סטנדרטיזציה, וזאת ע"י דילול התזקיק בעל אחוז האלכוהול הגבוה במים טהורים, עד לרמה הרצוייה (בדרך כלל 40%). לאחר תהליך זה, מבקבקים את המשקה בבקבוקים.
רמות וקטגוריות:
טקילה נהוג לחלק למספר קטגוריות:נהוג לשתות אותה בכוס שוט, ובעיקר משמשת כבסיס לקוקטיילים רבים.
- בלאנקו / סילבר (Blanco / Silver) - עשויה מלפחות 51% אגבה כחולה. הטקילה הפשוטה והמקורית. חסרת צבע, ומבוקבקת מיד לאחר תהליך הזיקוק. בעלת טעם חזק של צמח האגבה.
- חובן (Joven) / אורו/גולד (Oro / Gold) - עשויה מלפחות 51% אגבה כחולה. זוהי אותה טקילה כמו הסילבר, אך היא מרוככת מעט ע“י הוספת קרמל, אשר הוא זה שמקנה לה את צבעה הזהוב. לרוב מיושנת תקופה קצרה של חודשיים/שלושה במיכלי נירוסטה.
- רפוסדו - Reposado (מנוחה) - טקילה סילבר אשר ”נחה“ בחביות עץ או מיכלים למשך תקופה של חודשיים עד שנה. ה“מנוחה“ בחבית מעדנת את המשקה ונותנת לו את צבעו הזהוב.
זהו חברים וחברות, זהו סיפור הווג'רט, זהו הסיפור שפותח את האשכול המיוחד הזה, שכמובן בעתיד ימשיך ויתעדכן בסוגים שונים פעם בשבוע ובנושאים מעניינים ומרתקים. אתם מוזמנים להעלות בקשות,סיפורים אישיים,שאלות, ומבטיח לתמוך ולענות ולעזור לכולם.
- אנייחו - Anejo (זקן) - טקילה ה“מזדקנת“ בחבית במשך שנה אחת ומעלה. זוהי טקילה איכותית ויוקרתית בעלת טעם עשיר וארומתי ביותר.
סייגים:
הכותב אינו ממליץ על מותגים מסויימים,או על צריכת אלכוהול קבועה,כמו כן כל הכתוב בדף זה הינו ידע אישי של הכותב בשילוב ידע מקצועי מאתר אלכופדיה,דף זה הינו אינפורמטיבי בלבד.
אז אתם מוזמנים לתת בלייק ובתגובות, השקעתי כאן כמו שאתם רואים המון עבודה.
[בהכנת אשכול זה נעזר הכותב בערכים מאלכופדיה.]
ציטוט ההודעה
