הכוח שבמילים- מבוא לNLP
שיטה טיפולית חדשה התפתחה בארה"ב בשנות ה70 ולאט לאט סללה את דרכה לכל המדינות המפותחות בעולם. השיטה נקראת Neuro-linguistic programming (ניתוב לשוני נוירולוגי)- משמע השפעה נוירולוגית על האחר באמצעות שפה בלבד. ישבתם פעם מול מישהו שדיבר אליכם במשך כחצי שעה (או חמש דקות כנראה בסירטון למטה) וכשיצאתם מהשיחה והלכתם לחניה, לא הבנתם איך זה שהאוטו שאתם בטוחים שהוא שלכם שינה את צבעו מאדום לשחור? הוא כנראה השתמש בשיטה החדשנית. מפתחי השיטה טוענים כי באמצעות השיטה החדשנית ניתן לטפל בפוביות, טראומות, אלרגיות, תלות, ועוד בעיות מן הסוג ששוכב אצלינו שנים ואנחנו לא מצליחים להיפרד מהם, בכחצי שעת טיפול בלבד.
על מנת להבין את הכוח שיש לנו על אנשים, עלינו לראות את הדברים מעט שונה מהדרך שבה אנחנו רגילים לראות אותם. המוח האנושי היא אחת ההמצאות המורכבות של האבולוציה. המוח שלנו מורכב מחלקים רבים. אני לא אתחיל לפרט ממה בנוי המוח, בכל זאת יש לי מה לעשות בחצי השנה הקרובה. חשוב שנבין שכשאנחנו מסתכלים על בן אדם, אנחנו רואים ראש, כתפיים, ידיים, בטן, רגליים, אנחנו רואים למעשה דמות. אבל כשאנחנו מדברים, אנחנו אף פעם לא רואים בתכלס אל מי אנחנו מדברים. "דבר בשם עצמך! אני קורא את הכתבה הזו מצויין. העיניים שלי בסדר גמור!" כן, לא לזה התכוונתי. אנחנו לא מדברים אל האדם- הדמות, שאנחנו רואים. אנחנו מדברים אל מוח. השיחה מתנהלת בין מוח למוח. בין המוח שלנו למוח של האדם שמולינו. הגוף הוא רק אמצעי שעוזר למוח ללכת, האוכל נותן אנרגיה למוח, הגוף משרת את המוח. מה שמעניין אותנו באדם זה המוח שלו, ואיתו אנחנו מדברים ויוצרים קשרים. האדם הוא כמו מחשב כשהמוח זה המחשב עצמו והמסך, המקלדת, העכבר, הדיסקונקי, הנטסטיק, הג'ויסטיק, האוזניות, הרמקולים, המיקרופון, הפטיפון, הדיסק הקשיח החיצוני, הדיסק הקשיח הא-חיצוני, הדיסק הקשיח הדמיוני, המדפסת, הפקס, הסורק, המדפסת הרובוטריקית- גם מדפסת, גם סורק, גם טלפון, גם פלאפון, מרכזנית לניטוב שיחות, גם פקס גם מכונת צילום ובלילות היא הופכת למשאית, ועוד כל מיני חלקים שכל אחד מוסיף על טעוות נפשו, הם הגוף שלנו ואיבריו. מה שמעניין אותנו בתאכלס זה החומרה, המחשב עצמו- המוח. אין מחשב- אז אין סיבה שנקנה את כל הציוד הנלווה לו.
בתקשורת בין אישית ישנו מספר משתנה של גורמים מרכזיים. מספר זה משתנה על פי מספר האנשים המשתתפים באותה תקשורת. בכל שיחה מספר גורמים-מוחות, כאשר כל מוח מעביר לשאר המוחות בשיחה מידע במילים, בטונים ובשפת גוף. המוח שלנו קולט את מרבית המידע המועבר. אך כל פיסת מידע מגיעה לאיזור אחר במוח. מתוך כל המידע המועבר, מגיעים אלינו למודע 2.3 מליון פריטים בשנייה. בסביבתינו קורים כל כך הרבה דברים עד כי יתכן ש-2.3 מליון פריטים בשנייה הם לא 100% מכל המידע המצוי בשטח. ועדיין, מדובר בלא מעט מידע. מתוך כל המידע שהמוח שלנו קולט, וזה המון מידע. אנחנו מודעים ל7 + - 2 פריטים בשנייה. שימו לב- למוח מגיעים 2.3 מליון פריטים לשנייה ואנחנו מודעים רק לתשעה מהם לכל היותר. לכן אני מתעקש שלא לדבר על האדם כפי שאנחנו מכירים אותו. אלא על המוח כפי שהוא. כולל מה שאנחנו מכירים ומה שלא. את רוב המוח שלנו אנחנו לא מכירים. וכשאנחנו אומרים "אני" אנחנו מתכוונים למעט שאנחנו יודעים על עצמינו. כשאנחנו אומרים ושומעים מילה מסויימת קורות במוח שלנו אלפי תגובות לא מודעות. אחת מהן היא שמש אסוציאציות. אני כותב את המילה "שמש", אתם קוראים אותה במאמר זה, והמוח שלכם כבר זורק לעצמו כל מילה שהמילה "שמש" יכולה להזכיר לו. זאת דוגמא קטנה לאחת התגובות הלא רצוניות שקורות אצליכם מפעולה שאני ביצעתי (כתיבת המילה "שמש" במאמר).
המוח הלא מודע הוא המקבל את המידע, הוא המעבד את המידע ואפילו הוא זה שמחליט את ההחלטות. כשאני מדבר על המוח הלא מודע אני מדבר על איזורים רבים במוח כאשר כל איזור אחראי על נושאים שונים. לכן אני לוקח את כל האיזורים הללו וקורא להם בשם "המוח הלא מודע". לפני שנים רבות מספר מדענים עשה ניסוי. הם לקחו אנשים שונים והורו להם לבצע פעולה פשוטה. כאשר הם חשים זאת לנכון. החוקרים שמו לב כי בכל פעם שהנסיינים ביצעו את הפעולה חלק ספציפי במוח החל לפעול כרבע מאית שנייה קודם לכן. הניסוי הזה מוכר למדע מזה שנים רבות. מה שיותר מעניין הוא שבשנת 1983 פרסמו בנג'מין ליבט (Benjamin Libet) ועמיתיו תגלית כזאת. הם הכניסו את הנסיינים שלהם למוכנת FMRI, מכונה שסורקת את המוח ומראה בנוסף אילו חלקים פעילים ובאיזו רמה בכל רגע נתון. במקביל מדדו במכונת EEG את הפעילות החשמלית של מוחם. הם ביקשו מהנסיינים להרים אצבע בכל פעם ש"הם חשים צורך לעשות כן". במחקר גילו בנג'מין ועמיתיו כי אכן ישנו חלק ספציפי במוח שפועל כרבע מאית שנייה לפני שהם מרימים את אצבעותיהם, אך בנוסף לכך הם גילו דבר מרשים על פי מכונת הEEG. הם גילו שעוברת יותר מחצי שנייה מתחילת השינוי בפעילות המוח ועד שהחלק שהתגלה בסורק המוח מתחיל לפעול. על פי ממצאיהם- לפני שאנו עושים פעולה מסויימת, ישנו שינוי קל במוח, לאחר מכן, המוח מחליט שלא במודע לעשות את הפעולה, לאחר מכן ההחלטה מועברת למוח המודע ורק לאחר מכן אנחנו מבצעים את הפעולה. מכאן החלו שאלות רבות בעניין. האם מה שאנחנו חושבים שאנחנו בוחרים לעשות נעשה באמת מבחירה שכולה שלנו, או בעצם של המוח שלנו, מבלי ידיעתינו. הדברים שאנחנו מחליטים לעשות למעשה הוחלטו כבר על ידי המוח שלנו עוד לפני שחשבנו לעשות אותם כלל.
גרף המתאר את ממצאיהם של בנג'מין ועמיתיו:
אחרי שהבנו שיש הבדל בין ה"אני" שאנחנו מכירים ל"אני" הכולל והאובייקטיבי, המוח הלא מודע שלנו- בואו נכיר את מה שאנחנו לא מכירים במוח עוד קצת יותר לעומק. המוח שלנו אגואיסטי, הוא לוקח כל דבר באופן אישי, הוא שם את עצמו במרכז. והוא מבצע אך ורק דברים אשר תורמים לטובתו האישית. כל אחד יכול לראות את המוח שלו כשונה ממה שהצגתי ו"טוב יותר". אך יש לזכור שכשאתם אומרים "המוח שלי לא מתפקד כך" אתם מדברים על החלקים שאתם מודעים להם בתוך המוח שלכם. מדובר באחוז מאוד קטן כפי שהדגשנו זאת קודם לכן. המוח שלנו מאוד אוהב לשמוע ולקבל מחמאות, מה שמדהים הוא מה שהמוח האנושי מוכן לעשות על מנת לשכנע את עצמו כי המחמאה שהוא קיבל היא אמיתית ונכונה (אני לא מדבר על מצבים יוצאים מן הכלל כמו מוחות המכילים בעיות פסיכיאטריות ופסיכולוגיות שונות. במצבים יוצאים מן הכלל אלו, יש להתייחס באופן שונה לאדם. וכשאנחנו מדברים על NLP רצוי שלא להיכנס למקום הזה במידה ואינכם בעלי סמכות ורישיון לעשות כן). כשאנחנו אומרים למוח מסוים "אני מכיר אותך, אתה ישר והגון, אתה בחיים לא תראה אדם במצוקה ולא תעזור לו", וכמה שניות לאחר מכן מגיע קבצן למקום ומבקש עשרה שקלים, אני מניאק אם הוא לא מוציא מהארנק עשרה שקלים ונותן לו. גם אם אמרתם את זה לאחד שבחיים לא נתן שקל לאף קבצן. הסיבה היא שבאותו הרגע הוא ירגיש פי כמה וכמה יותר טוב עם עצמו מאשר אם זה היה קורה בכל זמן אחר. המוח האנושי צמא למחמאות והוא מוכן לעשות המון על מנת להוכיח לעצמו שהמחמאות שהוא מקבל באמת מגיעות לו. זה הזמן להתחיל לקחת זאת לטובתינו.
המוח האנושי לא מבין את המושג "לא". הוא לא מוכן לקבל אותו. הסיבה היא שכשאנחנו אומרים מה אנחנו לא רוצים שיקרה, אנחנו מעסיקים את המוח באותו הדבר שאנחנו לא רוצים. למשל אימרו לעצמיכם דבר כזה: "ביום הקרוב אני לא חושב על אוכל". לא משנה שהמילה "לא" נכנסה שם. המילה "אוכל" תגרום לכם לחשוב על אוכל. המוח לא מקבל פקודות בשפה שלנו, הוא מתרגם את הדבר לשפה שלו. בשפה שלו עצם העובדה שניסיתם להגיד לו מה לא לעשות גרמה לו לחשוב על אותו הדבר שביקשתם ממנו שלא. ככל שתנסו להפסיק לחשוב על אוכל, כך רק תחשבו עליו יותר. היום ישנה מודעות לעניין, לכן דיאטניות מנסות למנוע מצבים שבהם המטופלים מונעים מעצמם מאכלים מסוימים. מנסים לעודד כמה שיותר את "מה שמשנה זה לא מה אנחנו נאכל אלא באיזו כמות". ברור שהיה עדיף להימנע מהרבה מאוד סוגים של אוכל, הבעיה היא שכשמתחילים לנות להימנע מהם, רק חושקים בהם יותר. כשבאים אליי אנשים שרוצים לקדם מערכת יחסים ידידותית למערכת יחסים רצינית אני אומר להם "בקשו מהידידה שלכם שלא תראה בכם כיותר מידידים". המוח שלה לא יעמוד בפיתוי ויתחיל לפנטז על הקשר הזה כמערכת יחסים.
אנחנו בסך הכל מחשב אבולוציוני המנוהל על ידי מוח וגוף. למחשב האבולוציוני המתוחכם הזה שפת תיכנות משלו. אנחנו לקחנו את החלק המודע במוח שלנו ובנינו לו שפה, במקרה שלנו- השפה העברית. אך את השפה העברית מבין רק חלק מאוד קטן במוח שלנו. וכשאנחנו רוצים לתכנת מוח לדברים מסוימים אין אנחנו יכולים להשתמש בשפה העברית, לפחות לא כפי שאנחנו רגילים להשתמש בה. עלינו לדעת כיצד לשחק בשפה כך שתשפיע על המוח האנושי בצורה שתספק לנו את האינטרסים שלנו. היום כבר יודעים- זה מעבר לאפשרי.
ציטוט ההודעה
