לפני מספר ימים ניתנה לי מתנה שהתבררה כבעלת ערך רב.
אחד מחבריי הקרובים נתן לי ספר, ובדפו הראשון כתב לי משפט בכתב ידו:
"לא כולם יודעים כי אתה הוא הנותן אשר זקוק לידע הנמסר לעולם."- משפט כלבבי. אמת נסתרת במילים פשוטות.
בעודי קורא את הספר, פרק אחד בכל יום - קטע אחד תפס את עיניי, גרם להם להיפקח ולרוץ אחרי המילים בהתלהבות של ילד:
"יש לרחם על אדם החושש ליטול סיכונים. ייתכן
שאדם כזה לא יתאכזב לעולם; ייתכן שהוא לא יסבול כפי
שאנשים סובלים כאשר הם מנסים לאחוז בחלום וללכת
בעקבותיו. אך כאשר אדם כזה מביט לאחור - ואנו
תמיד מביטים לאחור - הוא ישמע את לבו האומר לו:
'מה עשית בנוגע לחלומות שאלוהים שתל בימיך? מה
עשית עם הכישרונות שאלוהים העניק לך? קברת את
עצמך במערה כי פחדת לאבד את כישרונותיך. אם כן, זו
ירושתך: הביטחון שבזבזת את חייך'.
"יש לרחם על מי ששומע דברים כאלו. כי כאשר הוא
סוף-סוף יהיה מסוגל להאמין בנסים, רגעי-הקסם של חייו
כבר יהיו מאחוריו"
- מאת: פאולו קואלו (מחבר "האלכימאי")
אין דבר רחוק יותר מן האמת.
זו דרכי לסכם פוסט זה.




ציטוט ההודעה




)


