ריאן לוכטה הוא לא המהפכן הסטנדרטי. הוא לא הגיע מהצד השני של הכביש, הוא לא סיפור סינדרלה דרמטי, הוא לא כוח עולה ומפתיע שצץ משום מקום. אין מאחורי השחיין הנהדר הזה סיפור חיים קורע לב, אין תככים או מתחים או חתירה (תרתי משמע) תחת המלך הקודם, יש רק הרבה כישרון, המון התמדה ובעיקר נחישות ואמונה. לא קל לתפוס את כס המלכות של אגדה כמו מייקל פלפס, בטח לא כשרוב הקריירה שימשת בתור ניצב בחגיגות שלו בנבחרת השליחים, אבל לוכטה עשה את זה לחברו הטוב, וב-2011 הפך רשמית לשחיין הבכיר בעולם. עכשיו הוא לא מביט לאחור, רק קדימה, ללונדון, שם מצפה לו אתגר שיכול להכניס אותו להיסטוריה. מי היה מאמין? העיקר שלוכטה מאמין.

צריך לזכור שעד לפני כשלוש שנים לוכטה היה מוכר כעוד שחיין אמריקאי מוכשר, כזה שעוזר לפנומן מייקל פלפס להוסיף עוד מדליות זהב בקמפיינים המטורפים שלו. לוכטה, יחד עם עוד כמה אמריקאים, בעיקר קיווה לקלוט את השאריות שהשאיר אחריו פלפס ונאלץ להסתפק במועט. הייתה זו סיטואציה לא נעימה עבור לוכטה, 27, שמבוגר מפלפס בשנה. הוא לא הסתכל על פלפס בהערצה, הוא לא שאף להיות כמוהו, הוא לא סתם חיכה בצד למעידה שלו, הוא פשוט הציב לעצמו משימה הבלתי אפשרית: לשחות מהר יותר ממלך הבריכה. והוא עמד בה.

המהפכה התחילה ב-2009. פלפס, עדיין תחת האופוריה של הישגיו ההיסטוריים בבייג'ינג, הסתבך עם "תקרית הבאנג" ועם חוזה עתק בספידו שלא איפשר לו לשחות בחליפות משפרות ביצועים. המשמעות הייתה שפלפס הגיע לאליפות עולם "רגועה" יחסית, שבה השתתף בשלושה משחי יחידים בסך הכל ולא נרשם למשחים המעורבים שכל כך אהב. ריאן לוכטה לקח את המתנה בשתי ידיים. הוא השתלט על אותם משחים וזכה בהם, אבל מעל ההישגים התנוססה כוכבית: לכולם היה ברור שניצחון שהוא לא על מייקל פלפס, הוא לא ניצחון אמיתי. לוכטה ביסס את מעמדו כשחיין מספר 2 בעולם, אבל לא הסתפק בזה.

להמשך - http://sports.walla.co.il/?w=//1888233
דעה אישית:
ללא השקעה לא מגיעים לשום דבר,
כדי להגשים חלומות צריך לעשות צעדים!