
נכתב במקור על ידי
illuz88
ואם יש עוד נגיעות של זיכרון
לא אמרתי שנכון עכשיו לשמוע
יום אחרי יום ולא שותה
והצמאון הזה הפך אותי למשוגע
למישהו שנגרר אפור
אולי שיכור אולי כבר לא בטוח
זה כמו לקצור יבול ברוח סערה
הוא לא יכול לסמוך עלייך
או להיות רגוע
לא לכתוב לך שום מכתב
ולא לשאול אותך מדוע
את הלכת...
ביום כזה של אהבה
העלים ניחמו אותו
והפרחים הזכירו לו
שעכשיו כבר מאוחר
רחוק מאוד מבערת האש
עכשיו חושש מהשלווה
מצית את השרפה מודד
השגעון והחשק לא נרגע
לא המדע לא ידייק
על מה שכבר נתת לה
היא לא הלכה או שכן הלכה ממני
ועוד שומע את קולה אבל
היא לא קוראת לי