אני מתחיל להגרר שוב
להווכך למה שלא חשוב
להתקלקל ולקלל את צרותיי
לספור ימים ועד מתיי
אני אוכל לגרור הכל
לסחוב ולא לשאול
אף פעם,אם יש עוד טעם
מה שהיה ונעלם כרעם


ימים קצרים ללא זהות
ימים עוברים לי בלי מהות
כמה ארצה שוב עדינות
ימים כבים ואין לי דמות


נוסע אל הנוף המסקרן
אולי אמצא עם מה להתגונן
תמיד סמכתי שהוא יכוון
אבל הבנתי שהוא רק בוחן
ימים קצרים שלך לא אספר
על דמיונות ופרצופך שמצטייר
בקומי ובלכתי אל ההפקר
לא נעלמתי רק אני לא זוכר