נכתב במקור על ידי
illuz88
אין לי דרך להסתיר ימים מזכרוני,
וכל דקה שזה עולה, אז לא מבין כבר שאני,
חולף כמו השמש, מתייבש כמו הגשם,
בלי מחרוזת של פנינים, מסתבך לי כל החשק,
מדבר עם אבנים, שיסבירו לי בעצם,
אם אין אני לי מי, יקשור לי את הקשר?
כך שאני מסובך, בתוך החופש של עצמי,
ויש לי טעם שעיקרו במרות של חטאים,
מי ששולט בי שוב היום, לא יהיה פה גם מחר,
וזה הדרור אשר יחלתי, להפגיש עמו מוסר.
מקשיב שוב לקוצים על שושן חיוור מעט,
אנשים מתפוצצים, נעלמים ביום אחד,
אחרי שכבר למדתי לסבול, החיים נהיו מפלט,
ויש עדיין אוניות, רק שהן תמיד תופסות מרחק,
השילוב של הריחות מחזיר אל צדק ילדותי,
כמה שפיות בזכרון אחד, ואיך הצורך אמיתי,
ללמוד הכל מהתחלה, ולשמור קצת על זכותי,
מביט לעבר עולמך, ומקווה שאכן אתה איתי.
ימים מזכרוני
ציטוט ההודעה
