בחודש שעבר
מלאו 42 שנה ללכתו בלא עת של גדול משוררי א"י נתן אלתרמן.
הוא היה מעצמה של שירים.כתב מגוון רחב של יצירות,מחזות,תרגומים,וכמובן שירים!
שיריו עסקו בכל נושא שבעולם.החל מאירועים בינלאומיים,וכלה בארצנו שלנו.
חלק משיריו היו קשים וטראגיים: ,,האם השלישית,,שיר על מוות ושכול, ,,בבכות ילדינו בצל גרדומים,,-על השואה, מגש הכסף המושר בכל יום זיכרון, ועוד רבים וטובים. כאשר העיתון דבר היה עדיין קיים,פרסם מדי יום את ,,הטור השביעי,, המפורסם שלו,בו כתב על ענייני דיומא,בהומור החד כתער שאיפיין אותו.ספר שיריו הראשון: ,,כוכבים בחוץ,, אחריו באו: שמחת עניים,, שירי מכות מצרים,, ,,עיר היונה,, ,,חגיגת קיץ,, ,,סקיצות תל אביביות,, ועוד.
מאידך,כתב גם פזמונים ורומנסות,כמו: ,,ליליה לילה,, ,,אני מצפת,, צריך לצלצל פעמיים,, טנגו כפר סבא,, ועוד.
אך בהיפוך גמור לשירים הכבדים והטראגיים,הרבה לכתוב שירי הומור וסאטירה,בעיקר למופעי קבארט ומחזות זמר: מהידועים לנו: שלמה המלך ושלמי הסנדלר,שוק המציאות,צץ וצצה,אסתר המלכה(היכל ועיר נדמו פתע) המטאטא, לי לה לו,ועוד. שירים אלו מוכרים לכולנו,ומושרים בפי כל.
אלתרמן שנולד בתשעה באב,תר"פ 1910 למניינם,הרבה להתלוצץ על כך,ונהג לומר כי מכיון שנולד בתשעה באב-לא יאריך ימים.ניבא-ולא ידע מה ניבא,ואולי כן? כיון שברבים משיריו מופיע המוות.במרומז.לא בצורה מפורשת,אך קשה שלא להבחין בכך. ,,תיבת הזמרה נפרדת,,(על העיר עפות יונים) אינו אלא שיר פרידה מן החיים! בשיר ,,המשתה,, מתוך ,,שמחת עניים,, הוא מתאר ביקור של נשמתו אצל ידידתו: ,,והבטת כה וכה ואיש אין,וידעת כי אני אורחך,, ואפילו ב,,כוכבים בחוץ,, כשהיה עדיין צעיר לימים כתב: ,,להביט לא אחדל,ולנשום לא אחדל,
ואמות ואוסיף ללכת,,
ואכן,מוסיף אלתרמן ,,ללכת,, בתוכנו,ושיריו מזדמרים בכל עת,בדמע ובצחוק,
ולסלול דרכים ללב כל קורא.
וכפי שכתבה נעמי שמר,משוררת גדולנ בזכות עצמה:
,,סופך,לגווע כמו ירדן,
להאסף בלאט אל ים המוות,
במקום הנמוך ביותר בעולם
אבל מראש הרי השלג
בהמולה גדולה צוהלת
אחריך,שיריך מפכים להם
הלא לשיר זה כמו להיות ירדן!
ללמד כי גם אחרי מותו הפיזי של הכותב-שיריו חיים איתנו גם לאחר החידלון הפיזי.
חבל על דיאבדין- ואינם משתכחין!