עוז נולד ביבנה לאלישבע וחיים צמח ביום ראשון, י"ג חשון תשמ"ו, 27 באוקטובר 1985. אח "סנדויץ'" - אחיהם הצעיר של יוסי ואורן ואחיהן הגדול של יפעת ושני. ילד יפה תואר, חייכן וקצת ביישן, נעים הליכות, מסור ועקבי בהשגת מטרותיו, אשר אהב לתת מעצמו לאחרים בכל מצב וללא תנאי – "מלח הארץ" במלוא מובנה של המלה.

עוז אהב מאוד את החיים ואת הטבע. הוא התעניין מאוד בבעלי-חיים, שאת חלקם גידל. הוא רכש מיומנויות בתחומי הספורט השונים: הישרדות בטבע, קרטה, טיסנאות, שחיה וכדורסל במסגרת מכבי. בין תחביביו הבולטים היו הדיג וארוחות "גורמה", אותן אהב להכין במיוחד למשפחתו ולחבריו הרבים ונודע כ"שף" אמיתי.
עוז היה נחוש לשרת כקרבי, ולתרום מיכולתו ומכישוריו למדינת ישראל. לקראת גיוסו עבר בהצלחה מבדקים, ואף ביצע גיבוש לקורס טיס ולקומנדו הימי.
עוז התגייס לצה"ל ב- 28 במרץ 2004 ושובץ בחיל השריון. הוא אהב מאוד את הטנק ועוצמתו. שאיפתו היתה להיות מפקד טנק, וכצפוי הגשים שאיפה זו, וזאת במסגרת גדוד 53 בחטיבה 188.
עוז זכה להערכה רבה מצד מפקדיו, פקודיו וחבריו ליחידה ולחיל, בשל אישיותו והסגנון המיוחד בו מילא את תפקידו במסגרת הצוות והפלוגה ונסיונו המקצועי והמבצעי, בין היתר בתעסוקה מבצעית בגזרת מגוריו מכבים-רעות. במהלך פעילותו השוטפת נקרא עם יחידתו להילחם בדרום לבנון במסגרת מבצע "שינוי כיוון".
עוז נפל בקרב בעינתא-בינת ג’בל בדרום לבנון ביום שבת, י"ח באב תשס"ו, 12 אוגוסט 2006, עת פיקד על צוות טנק. במהלך הקרב הבחין כי הטנק שנע לפניו על ציר הררי קשה ביותר נפגע בצריח ומפקדו נפצע. עוז שהבחין במצוקת הצוות נטל יוזמה לחילוצו. הטנק של עוז תפס עמדה בצלע הר. בנחישות ובעוז רוח, כשהוא וצוותו חשופים לאש צולבת באור יום פיקד על משימת חילוץ לאחור, כשהוא מרתק את האויב בפותחו באש מכל הכלים לכיוון מקורות הירי ובמקביל מכוון את הטנק הפגוע לאזור מוגן. הטנק הפגוע על צוותו חולצו על ידי הצוות של עוז וכוונו לאזור מבטחים, ובכך נצלו חייהם. לאחר סיום פעולת החילוץ, עוז דווח למפקדו "קודקוד כאן 3-ב' סוגר בתנועה סוף!" ומאז לא נשמע קולו ברשת. הטנק של עוז וצוותו ספג פגיעה ישירה רבת עוצמה ועוז ושלושת חבריו, הטען-קשר הרן לב, התותחן ינון ניסן והנהג דן ברוייר נהרגו במקום. המשימה האחרונה בחייו הוקדשה להצלת חיים תוך גילוי עוז, אומץ לב וגבורה הראויים להערכה. כל זאת תחת אש אויב מאסיבית באור יום.
עוז, אהבת מאוד את החיים ואת הטנק, והטנק לקח לך את היקר מכל - את החיים ! וכל זאת רק חמשה חודשים לפני שחרורך משירות סדיר בצה"ל ואתה רק בן עשרים.






יהי זכרו ברוך

* לקחתי את זה מאתר אחר, כי אני חושב שחשוב שזה יפורסם כמה שיותר