כל העולם הזה זה חרא אחד גדול,נמאס לי כבר לחיות בו :"
יש רגעים נגמרות לי המילים רק הראש מלא תמונות רעשים ודמיונות ".
מה אני עושה לא בסדר שמגיע לי כל הסבל הזה מה!!!
מהיסודי ועד כיתה ט' היו לי מלא בעיות חברתיות וכול הילדים ירדו עליי וצחקו עליי והשפילו אותי וקיללו -ואני פשוט שתקתי ולא עשיתי כלום,פשוט הייתי הילד הזה שישב בפינה שתק כל היום כולם צחקו עליו והשפילו אותו מבלי לדעת מה עובר עליו בבית ומה הוא חווה בחיי היום יום.בכיתה ט' עברתי בית ספר וציפיתי להצלחה יותר גדולה בחיי החברה חשבתי שאני לא ישמע יותר את הדברים:"רוסי מסריח,חנון,הומו,בן זונה חשבתי שלא יהיו יותר כל המכות והאגרופים וחשבתי שלא יהיה יותר את הבעיה עם המורים שבמקום לעזור הם היו לטובת הילדים החארות.אבל כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. בכיתה ט' מספר ילדים התחילו להציק לי ולהרביץ לי והייתי חוזר אם חתכים וסימנים כחולים וצלקות שעד היום יש לי בגללם ופחדתי כבר ללכת לבית הספר אני לא ישקר,אז הלכתי למחנך שלי וסיפרתי לו הכל ובמקום להאשים אותם-הפנו את האש אליי אמרו שאני אשם ואני הבאתי לילדים לגיטימציה להרביץ לי.בתכלס לא עשיתי להם כלום נשבע ביקר לי.החלו השמועות שאני מלשן ומיד עשו עליי חרם בכל השיכבה.שמישהו היה בא לדבר איתי אחד הילדים אמר לו:"אל תדבר איתו הוא ילשין עלייך".ואתו ילד הלך.ככה הייתי מבודד שנה והייתי הולך בהפסקות לבד שומע מוזיקת מטאל ורוק ומחכה עד שתיגמר כל ההפסקה הזאת שגם בא סבלתי שילדים ירדו עליי .
עברה שנה של כאב,אני תלמיד מצטיין אז קיבלו אותי למגמה ממש טובה בבית הספר והיו שם ילדים חדשים.שמתי זין על הביישנות והתחלתי להידחף לקבוצות של ילדים-זה לא היה קל אבל מצאתי לי כמה חברים שלומדים כמוני ומשקיעים בלימודים.ממש בתחילת השנה היה סבבה עד שהתחילו לרדת עליי ועל חברים שלי .קראו לנו חנונים שלומדים כל היום בבית-זה פוגע ומעליב מצד אחד.אני לא מבין איך בנות נמשכות לילדים כאלו חארות שכל הזמן משפילים ילדים אחרים באמת ילדים טובים,בנות תמיד ימשכו אליהם-אל אלה ששותים,מעשנים,ומתנהגים חרא כלפי אחרים(אני לא מחשיב את כל הבנות)עכשיו כל הכיתה שונאת אותנו בגלל שאנחנו חנונים.מה רע להם שאנחנו חנונים?איך אני חנון עם יש מבחנים שאני מקבל בהם 20?אז הכיתה הלכה לחגוג ל"ג בעומר אם וודקה ובירות ונרגילות ואני ישבתי אצל סבא וסבתא שלי ואירחתי להם חברה-סבא שלי במצב קשה והוא חולה נורא אז אני עזרתי לסבתא לטפל בו.אני כבר חודשיים מנהל את עינייני הבית ושומר על אחי ועוזר לכולם כי ההורים שלי עובדים וגם הם עוזרים בבית ואין לנו זמן לצאת לבילויים וכאלה כי המצב לא משהו.חוץ מסבא וסבתא ואמא ואבא ואחי אין לי משפחה ואין מי שיעזור לנו אז המצב לא קל.אבל הילדים בכיתה יודעים מה אני עובר שהם ממשיכים לרדת עליי?הם יודעים מה עברתי עד כיתה י' ?מצאתי לי רק ילדה אחת שמבינה אותי וחוותה דברים דומים-אני לא דיברתי איתה הרבה וניפגשנו בבית הספר רק 3 פעמים ואפשר להגיד שהתאהבתי בא -היא הייתה היחידה שיכלה להבין אותי.אני בקושי דיברתי איתה אבל משהו בלב נידלק אצלי-היא לא הייתה "כוסית" אבל היה לה אופי טוב ששונה משל שאר הבנות.הבעיה איתה שהיא עברה בית ספר והיא גרה בעיר רחוקה ממני שלוקח לי שעה וחצי להגיע לשם וגם בקושי דיברתי איתה.אני לא הולך להשתנות בגלל אף אחד ואני ימשיך את החיים עם כל הסבל וזו פריקתי :מי שרוצה להגיב שיגיב ומי שלא רוצה לא צריך.
אני מלאך שנולד להיות בגן עדן ושלחו אותו לגיהנום(העולם)