הגיבור הראשי: דרוגבה
הגיבור הטראגי: שווינשטייגר? רובן? תחליטו אתם
לא היה אפשר לכתוב תסריט טוב יותר, פשוט סיפור מהאגדות.
דרוגבה, איזה ווינר, הגיבור הראשי שמשווה בדקה 88 מהקרן היחידה של צ'לסי במשחק, הגיבור הראשי שהיה כל כך קרוב להפוך לגיבור הטראגי עם הפנדל שהוא גרם אליו בהארכה, הגיבור הראשי שכובש את הפנדל האחרון ונותן לצ'לסי את התואר: אלופי אירופה.
המטרה של אברמוביץ' הושלמה, ליגת האלופות בצד הכחול של לונדון.
ודי מתיאו, המאמן שקיבל את צ'לסי לפני הגומלין מול נאפולי ברבע הגמר במצב של 3-1 לנאפולי, הפך את התוצאה עם 4-1 גדול בסטמפורד ברידג', עשה בונקר גדול בקאמפ נואו עם 10 שחקנים ועלה לגמר מול הקבוצה שנחשבה בעיני רבים למועמדת הבכירה לזכייה בתואר, ברצלונה.
המאמן שהוציא את צ'לסי מהקבר ולקח איתה את גביע הליגה ועוד משהו ככה בקטנה - ליגת האלופות, הראשון של צ'לסי בהיסטוריה.
אני לא רואה מצב שהוא לא ממשיך כמאמן ראשי אצל הבלוז גם בעונה הבאה.
ומי האיש העצוב ביותר? אברם גרנט שלנו.
כל השחקנים מהגמר ההוא זכו לסגור מעגל, אפילו טרי הניף את הגביע.
רק גרנט יישאר עם תחושת ההחמצה לנצח, עם הכמעט הזה למשך כל חייו.
קשה להאמין שתהיה לו הזדמנות לתקן.
גם יוסי בניון להזכירכם, שייך לצ'לסי.
אם הוא היה נשאר אפילו בתור שחקן ספסל וזוכה בליגת האלופות זה היה רגע השיא של הקריירה שלו, הדבר הכי גדול שנזכור מהקריירה שלו.
אם.
נתראה בשנה הבאה
בונוס:
רק בשביל זה היה שווה לזכות בליגת האלופות
דרוגבה משיג תמונה עם לוזון!
סיפור מהאגדות, וגם: די מתיאו, הישראלים המאוכזבים ועוד בונוס
ספוילר:
ציטוט ההודעה
