גילה אלמגור
נולדה ב־22 ביולי1939
היא שחקנית, סופרת ותסריטאית ישראלית. שיחקה בין היתר בקרוב ל-50 סרטי קולנוע, עובדה שזיכתה אותה בכינוי "מלכת הקולנוע הישראלי". כלת פרס אופיר ופרס ישראל בתחום הקולנוע.
בשנים 1998 - 2004 הייתה גם חברת מועצת העיר תל אביב-יפו,
וכיהנה בתפקיד יושבת ראש ועדת התרבות של עיריית תל אביב.
ילדותה, נעוריה ותחילת דרכה
אלמגור נולדה בפתח תקווה בשם גילה אלכסנדרוביץ' וגדלה בכפר סבא. ילדותה הייתה קשה: אביה מכס, שהיה שוטר במשטרה הבריטית, נרצח בחיפה ארבעה חודשים לפני שנולדה, ואמה שגידלה אותה סבלה ממחלת נפש קשה. כשהייתה בת 13 התחתנה אמה בשנית והיא נשלחה לפנימייה בכפר הנוער "הדסים". מקץ שנתיים החליטה להיות עצמאית ועברה לגור בתל אביב, ליד תיאטרון הבימה, שכן כבר אז רקמה חלומות על עתיד במשחק.
בגיל 17 הופיעה בהצגתה הראשונה במסגרת תיאטרון הבימה, "בעור שינינו", לאחר שעברה את בחינות הקבלה לתיאטרון בהצלחה. בשנת 1960 שיחקה בסרטה העלילתי הראשון, "חולות לוהטים". היא השתלמה בבית הספר למשחק של תיאטרון "הבימה", וב-1963 נסעה אף ללמוד משחק בחו"ל, במכון לי סטרסברג לתיאטרון ולקולנוע, בניו יורק. באותה תקופה בניו יורק למדה משחק אצל אוטה האגן ומחול מודרני אצל אנה סוקולוב.
קולנוע
אלמגור ידועה כשחקנית שמצליחה לגלם מגוון של דמויות בצורה משכנעת, כגון זונה ב"מלכת הכביש", עובדת סוציאלית המנסה להתמודד עם העולה החדש סאלח ב"סאלח שבתי", אמא בעלת ליקוי נפשי ב"הקיץ של אביה" ובעלת פאב קשוחה ב"החיים על פי אגפא".
בשנות השישים והשבעים שיחקה בסרטים: "אלדוראדו" (בו שרה את שיר הנושא), "סאלח שבתי", "מצור", "מלכת הכביש" ו"הבית ברחוב שלוש".
הסרט "הקיץ של אביה", בו כיכבה ב-1988, התבסס על ספר שכתבה ואשר היה האוטוביוגרפיה שלה על ימי ילדותה. הסרט זכה בפרסים בינלאומיים רבים וגרר סרט המשך, "עץ הדומים תפוס" מ-1994, שהתבסס על ימי נעוריה בפנימיית "הדסים". בשני הסרטים אלמגור הייתה שותפה לכתיבת התסריט.
בשנות התשעים שיחקה ב"החיים על פי אגפא", "עץ הדומים תפוס", "שחור" ו"לילסדה" ובשנות האלפיים שיחקה ב"מינכן" של סטיבן שפילברג, "ידיים קשורות" של דן וולמן, "שלוש אמהות" של דינה צבי ריקליס ו"החוב" של אסף ברנשטיין.
ציטוט ההודעה
ספוילר: 
