לחם משנה
בגמרא במסכת שבת (קיז, אמר רבי אבא, חייב אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת, שנאמר (אודות המן שהיה יורד במדבר), ולקטו לחם משנה. דהיינו שתי לחמים. אמר רב אשי, ראיתי את רב כהנא, שהיה לוקח בידיו בשעת הברכה שתי ככרות, אבל לא היה בוצע (חותך) את שתי הככרות, אלא רק אחד מהם. וטעמו, שהרי כתוב "ולקטו לחם משנה", כלומר שרק אחזו בידיהם לחם משנה, אבל לא היו בוצעים בתחילה אלא כיכר אחד.
ומבואר אם כן שחובה על כל אדם מישראל, ביום שבת קודש, בעת בציעת הפת בסעודות השבת, לקחת בידיו שתי ככרות לחם, זכר לנס המן שירד במדבר. (וצריך שיהיו הככרות מכוסות מעליהן במפה, כמו שביארנו כבר, וגם על השלחן מתחת הככרות צריך שתהיה מפה).
וממשיכה הגמרא, רבי זירא, היה בוצע מן הפת חתיכה גדולה, שתספיק לו לכל הסעודה. ואף שביום חול אין לנהוג כן, שהרי נראה הדבר כרעבתנות, שלוקח לעצמו בתחילה חתיכה גדולה, ויש בזה חסרון ממדת דרך ארץ, מכל מקום ביום השבת שעושה כן רק בכדי לחבב את מצות האכילה והעונג בשבת, אין בזה חשש שיראה כרעבן, ואדרבא, מצוה לעשות כן.
ובשעת הברכה על הפת, אוחז בידו את שתי הכיכרות, באופן שאחת למעלה ואחת למטה, וכשבוצע, יש אומרים שטוב יותר שיבצע מן הכיכר שלמטה, ויש אומרים שעדיף יותר לבצוע מן הכיכר שלמעלה. ומרן הבית יוסף (סימן רעד) כתב בשם הכל בו, "יש נוהגים לבצוע על הכיכר התחתון ולא העליון, ואנו נוהגים לבצוע מן העליון". והוסיף על זה מרן הבית יוסף, אבל אני ראיתי גדולים שבוצעים מן התחתון, ושמעתי שכן נכון לעשות על פי הקבלה. וכן פסק בשלחן ערוך, שיש לבצוע מן התחתון.
אלא שבאמת אין הדבר מוסכם כלל, כי רבינו האר"י כתב שיש לבצוע מן הכיכר שלמעלה ולא מן התחתון. וכן כתב הרשב"א בתשובה, שמנהגו לבצוע מן העליון. ועל כן כל אדם ימשיך במנהגו בזה, שלכל המנהגים יש על מה לסמוך, ואלו ואלו דברי אלהים חיים.
אף הנשים חייבות במצוות לחם משנה, ועל כן יש להזהר שיצאו ידי חובתן בברכת המוציא של בעל הבית שאז נחשב הדבר שכל היושבים בסעודה בוצעים מלחם משנה, ויחלק בעל הבית לכל אחד מהמסובים מן הכיכר שבידו. אבל אם טעו ודיברו לפני שטעמו מן הפת של בעל הבית, עליהן לחזור ולברך המוציא על לחם משנה אחר. ועל כן לכתחילה יש להזהר שלא יברכו המוציא לחם מן הארץ לעצמן, אלא הכל יצאו ידי חובתם בברכת בעל הבית.
ציטוט ההודעה
