נשמה וחומר – הילכו שתיהם יחדיו?!
המלך חיתן את ביתו העשירה והמפונקת עם איכר מרוד ועני. פתאום, היא שוכנת בביקתה רעועה, שכל משב רוח מנער אותה כליל. מסביבה מזיקים ממזיקים שונים המבקשים להזיק. האם יתכן שאב שאוהב את בתו יעשה דבר כזה? ובפרט מלך רב חסד וטוב לב? ועוד, האם יש כלים ביד בעלה, הכפרי הפשוט, למלא את סיפוקה וצרכיה? האם יוכל אי פעם לשמחה? האם יוכל לעזור לה לחזור אתו ביחד אל בית המלך ולהראות לו שהשלימה את שליחותה?



"‏בשכבך תשמור עליך" זה מיתה "והקיצות היא תשיחך" לעולם הבא משל לאדם שהיה מהלך בדרך באישון לילה ואפילה ומתירא מן הקוצים ומן הברקנים ומן הפחתים ומחיה רעה ומן הלסטים ואינו יודע באיזה דרך מהלך נזדמנה לו אבוקה של אור ניצול מן הקוצים ומן הברקנים ומן הפחתים ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הלסטים ואינו יודע באיזה דרך מהלך כיון שעלה עמוד השחר ניצול מחיה רעה ומן הלסטים ועדין אינו יודע באיזה דרך מהלך כיון שהגיע לפרשת דרכים ניצול מכלם. (גמרא, מסכת סוטה)


‏'וגם הנפש לא תמלא' "משל למה הדבר דומה, לעירוני שנשא בת מלך. אם יביא לה כל מה שבעולם אינם חשובים לה כלום, שהיא בת מלך. כך הנפש, אילו הבאת לה כל מעדני עולם אינם כלום לה, שהיא מן העליונים." (מדרש חז"ל על פסוק בספר קהלת)


המציאות של העולם הזה, מתוארת אצל חכמינו זכרונם לברכה (חז"ל) בתור חושך ובתור דרך מסוכנת. האדם שרוצה לצאת לדרך רוחנית, לעבר היעד המתבקש באופן טבעי של מציאת הטוב האמתי, הקדוש והעליון, מוצא את עצמו מתמודד עם הפער של בין שמיימיות ורוחניות ושאיפות עליונות לבין ארציות וחומרנות ומשיכה לחיצוניות, בעיקר בתוך עצמו.
מצד אחד הוא נתון תחת פיקוח א-לוקי, שלפעמים לובש צורה של דבר מאיים ומפחיד, ומצד שני כל ענייני העולם הזה מאיימים להסיט אותו ולמרוד במלכות שמי., לא בהכרח בזדון, ולא תמיד יש בידו כלים להתמודד עם האתגרים, והוא הולך ומסתבך, ומדרדר, ונופל.
לחילופין יש אדם שכן מתקדם כל הזמן בכיוון מעלה אבל יותר מהכיוון הכללי הוא לא יודע את הדרך, לא תמיד הוא מבין למה, וממילא התהיות הולכות ומתגברות והדרך הולכת ונעשית קשה יותר ויותר.
כדי לגשר על הפער העצום שבין שמים לארץ, כדי לבנות את הגשר שמאפשר לאדם לממש את הטוב שבו, להתרומם מעל למציאות הנראית לעין ולשבור את המחיצות המסתירות את הקב"ה בתוך העולם שנקרא כך משום שהקב"ה נעלם בו, הקב"ה ברא שני יוצאים מן הכלל, שתי בריות חריגות, השייכות בכלל למציאות השמימית הטהורה והמבריקה, והוריד את שתיהן לעולם החומרי העכור. בהתחבר שתיהן כאחת, הן מולידות אור עצום, הממלא את האדם שמחה, הרגשת שלמות ושליחות, הרגשת אתגר ויעוד, ומעל הכל, לאחר מאמץ מתמשך, גם מביאות את האדם לדביקות הנכספת. לוודאות המוחלטת בקיומה של התקווה, בקיומו של האור והטוב העליון, הקב"ה.

שתי הבריות האלה הן הנשמה והתורה.

הנשמה היא בת המלך, לפני שירדה לעולם הייתה נמצאת בביתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, נהנתה משפע אין סופי ובלתי נתפס של טוב ואושר עליון, שמפאת היותנו בני אדם חומריים אין לנו אפשרות להבינו ולדמיינו, כשם שאת הנשמה איננו יכולים לדמיין. אבל ודאי לכל מי שמאמין בקיומו של גן עדן, שבגן אדם לא נהנים מ"טעם החיים רק קוקה קולה" ומ"שיא הטעם ושיא הכיף, בורגר קינג".
אבל הקב"ה בעל כרחה של הנשמה חיתן אותה עם כפרי אחד פשוט, הגוף החומרי, כדי שתוכל לקרב גם את המציאויות הרחוקות ביותר בעולם, אל המלך. אין טובה יותר גדולה מזו, אם רק נדמיין לעצמינו מלך מהאגדות שאנחנו מכירים, שנותן את בתו בפתאומיות, לאיש פשוט אחד. ואנחנו זכינו להינות מהמתנה הזאת!
מצד שני אל לנו לשכוח שבשביל הנשמה מדובר במשבר קשה מאוד. בצער עצום על היפרדה מאביה ומביתה המפוארים ומלאי השפע והטוב, ופתאום היא שוכנת בביקתה רעועה, שכל משב רוח מנער אותה כליל, מסביבה מזיקים ממזיקים שונים המבקשים להזיקה, האם יתכן שאב שאוהב את בתו יעשה דבר כזה? ובפרט מלך רב חסד וטוב לב? ועוד, האם יש כלים ביד בעלה, הכפרי הפשוט, למלא את סיפוקה וצרכיה? האם יוכל אי פעם לשמחה? האם יוכל לעזור לה לחזור אתו ביחד אל בית המלך ולהראות לו שהשלימה את שליחותה?

כדי למלא את סיפוקה של הנשמה, כדי שאפשר יהיה להזין אותה ולהחיותה, לשמחה ולעוררה, ברא הקב"ה את הבריאה השנייה, שגם היא חוצה גבולות ופותחת פתח בין העולם הזה לעולם הבא, התורה ומצוותיה.
התורה נמשלה בכמה מקומות ללחם ולסעודה, כיון שהיא המזון של הנשמה. למזון יש שתי השפעות. יש מאכלים ששומרים על החיות הבסיסית של האדם, שלא יגווע למוות, ויש מאכלים כמו פירות מתוקים, ממתקים וכולי שמוסיפים תענוג מעבר לצורך הבסיסי. גם התורה ממלאת את שני התפקידים האלה ביחס לנשמה. בלי התורה, אין לנשמה בכלל אפשרות להתקיים והיא הולכת ודועכת, הולכת וכבה.
בת המלך אינה מוצאת את מקומה בכפר והיא מסתלקת, מגורשת וחוזרת לבית אביה, חס ושלום. אבל עם התורה היא יכולה להתקיים גם בעולם הזה. ולא רק זה, בתורה יש גם מתיקות נפלאה, שממלאת את הנשמה בכוחות חדשים, באור מתוק ונעים של אהבה אין קץ. אוצרות חיים שבכוחם לרומם את האדם מעבר לתפיסת החיים הפשוטה, להפוך כל אחד ממושפע מהחיים, מתמודד עם החיים, לאדם שמשפיע על החיים ומנווט אותם.
זוהי סגולת התורה.
והמצוות הן הכלים שלנו לשמור על חיבור מתמיד אליה, מעין צינורות או נחלים הנמשכים מהמעיין הגדול. כל מצווה טומנת בחובה גם תכנים מחשבתיים עמוקים אבל מעבר לזה, כל מצווה היא מפגש עם רצונו של הקב"ה, על דרך משל, אדם שטס לחו"ל למקום רחוק מאוד ומתגעגע אל הוריו ופתאום הוא מגלה שהם דאגו שבכל מקום שהם ידעו שהוא יעבור, יחכה לו מכתב או שליח עם מתנה.
כדי להתחבר לעולם הזה, שיש בו הרבה שמחה, אבל גם הרבה עמל, עבודה על מידות והרגלים, שינוי באורחות חיים ועמידה בניסיונות, אדם צריך להעמיד את עצמו, במעמד של מקבל, של כלי ריק, המבקש לקבל את השפע הא-לוקי. מעמד זה מוביל את האדם למשימה של דרישה וחיפוש, של נחישות מתוך שמחה.

חבורה. הכניסה לעולם חדש, במיוחד כזה הדורש עבודה, כמעט מחייבת, בתור עצה טובה, לחיות עם חבורה טובה. כמו שבצבא כדי לכבוש יעד צריך כיתה ומחלקה, גם כאן החבורה חשובה כדי לחזק זה את זה, אם בעצה טובה, אם בכתף תומכת, וגם כדי לבנות הווי משותף ושמח.
לכן אמרו חז"ל עשה לך רב וקנה לך חבר. קניה זה דבר שיש בו השקעה של דבר יקר, בשביל דבר יקר אחר. החבר לפעמים נמצא בקו אחד איתנו, לפעמים קצת מעלינו, ולפעמים להיפך. בכל מקרה, תמיד יש מה ללמוד מכל אדם. אפילו על תלמידי חכמים גדולים אמרו חז"ל שעליהם ללמוד בחבורה.

קבלה. המעמד של מקבל אומר שיש משפיע. הדרך של הקב"ה להשפיע אלינו את התורה היא דרך תלמידי חכמים. מסכת אבות הפותחת בשלשלת התורה, מתחילה כך: "משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע..." קבלה ומסירה. רק מי שמקבל, יש לו. התורה היא תמיד מתנה מהקב"ה דרך תלמידי החכמים וקשה מאוד "לקחת אותה" לבד. לכן חשוב להתחבר למישהו שנמצא הרבה מעלינו, שיהיה בשבילנו גם מגדלור, דמות לחיקוי, וגם צינור שאליו אנחנו מתחברים כדי לקבל ממנו. יש כלל ש"אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים". מי שנמצא בכלא, קשור, צריך שיבוא מישהו חופשי וישחרר אותו. אנחנו אסורים במאסר החומר, הדעות הלא מושלמות והמידות הדורשות תיקון, ותלמידי החכמים נשלחו אלינו כדי להוציאנו לחופש הפנימי האמיתי.

ב"ה שהיום בכל מקום ומקום יש מעיינות נובעים של מיים חיים, והרבה חבורות טובות וחברות טובות וגם רבנים ורבניות ששמחות לתת ולמלא את תפקידן בהעברת אור חכמת התורה והמצוות הלאה, שזה רצון ה'. צריך תמיד לזכור שהתורה מונחת בטבע של כל אדם מישראל, והרב או הרבנית לא באים להשתלט עליו ולאטום את מוחו בגזירות עליון חסרות טעם, אלא לחבר את האדם לאמת הפנימית שלו, ולהאיר את מחשבתו בחכמה היחידה שבכוחה לא רק להעניק ידיעות אלא גם להעניק שמחה, חיים וביטחון.

"כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל הא-לוקים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד מעלה מעלה, בקדושה ובטהרה".