רע לי על הלב
אני יודעת שיש אנשים שהיה להם חיים יותר קשים משלי אבל אני מרגישה שאני מתפרקת
אני שמה מסיכה מול אנשים אחרים
אני צריכה טיפול פסיכולוגי ואני אגרום לזה שאקבל את זה בזמן הקרוב אני יודעת האנשים סביבי לא באמת מבינים את המצב שלי
אני מרגישה את עצמי מתמוטטת קשה לי להחזיק את עצמי אני מרגישה כובד עצום על הכתפיים שלי
לשבת ולבכות פתאום ולהרגיש שאי אפשר לנשום, נחנקים רוצים להעביר רק את הכאב הזה שנמצא על הלב ויודעים שבחיים זה לא יתרפא
הזכרונות האלו תמיד ישארו אצלי.
אני רק רוצה תמיכה וחיבוק אוהב עכשיו
משהו שכתבתי לפני שנתיים :
"הולכת ברחוב ונראת כמו נערה רגילה.
כמו נערה תמימה, מלאת שמחת חיים, טבעית ויפה
מול כולם, את שמה מסיכה .
את צוחקת, מחייכת , שרה ורוקדת.
אך כשמכירים אותך , רק אם מסתכלים עמוק בתוך נשמתך
מוצאים שם ילדה כלואה בתוך חדר קטן, שחור ללא חלונות.
את לא מוכנה אפילו לנסות לראות מה יש בעולם בחוץ.
את מפחדת, אחרי כל מה שעברת.
את מפחדת לצאת לעולם הגדול ושיחזור הגלגל.
את מוצאת חלון ומושיטה דרך הסורגים יד אך בטרם הנגיעה את נבהלת ותופסת את ידך בחוזקה.
והחלון נסגר, קרני השמש כבר לא פוגעות בעינייך הכחולות.
את מחכה לאותו רגע, שבאמת תאגרי אומץ בשביל להתגלות לעולם שבחוץ.
את תפגעי, את תפלי, את תכשלי אבל את תתחכמי.
ותביני שיבוא יום ותדעי איך להסתדר בעולם הגדול, לבדך.
אך עד היום שתשתחררי , החדר החשוך יהיה שמה, כמו תמיד."



ציטוט ההודעה
