נכתב במקור על ידי
my life120
בס"ד
יום 7.1.11
שעה 3:30PM
אני חושב מה הכתוב? מאיפה אני מתחיל? איך אני מנסה להוציא את זה ממני<
אני באמת מנסה אני יושב שעה כותב ומוחק עם דמעות אני לא יודע מאיפה להתחיל אני רק
מנסה לכתוב לנסות להוציא פעם אחד פעם ראשונה את כל הסודות שלי החוצה כל מה ששמרתי בלב 22 שנים
אני ער מאתמל ולא מצליח להרדם הסיוטים בלילות הורגות אותי עולות לי זיכרונות שרודפות אותי מהיותי שבאתי לעולם
אני מוצא את עצמי לאמא חד הורית שממש לא ידע לחנך ועם הרבה סיפורים על אבא שלי שהוא היה עשיר גדול והצליח בחיים
עד שהוא חלה במחלות נפשיות ונלקח לפרדסיה והיום הוא חולה חרוני שמעתי סיפורים שהוא רדף אחרי אמא שלי עם סכין
והוא ניסה להתאבד כמה פעמים אני לא זוכר אותו בתור אבא שאני נולדתי הוא כבר לא היה בגיל 3 שהתחלתי להבין מה קורה איתי
הבנתי שיש לי אבא שהוא לא בבית אבא מיוחד זה היה לי מאד קשה לקבל את זה כי אני גרתי במקום חסידי דתי עם פאות ובעולם הדתי
שההורים גרושים ואבא חולה שעושה בושות לא מסתכלים על זה בכלל יפה כל ההורים הרחיקו את הילדים שלהם ממני בגלל המצב הזה
היה לי מתוך 500 ילדים בבית ספר רק חבר אחד במשך 13 שגדלתי קצת אחרי שהבנתי שיש לי אבא בגיל 8 המצב הנפשי של אבא שלי החמיר
הוא היה בא וצועק מסביב לדלת אמא שלי הספיקה להתחתן ולהתגרש ושוב להתחתן הפעם היא באה עם מישהו חרדי שבא עם הילדים שלו היה לו
ילדים אחת מושתפת אחת ברחה מהבית הלכה לגור אצל אמא שלה וילד אחד היה גר איתנו אני זוכר שהייתי הולך לישון הוא למטה ואני במיטה
קומה מעליו ואבא שלי היה בא ודופק בדלתות ושובר לאבא שלי החורג את הרכב לרסיסים ומגיע משטרה לתוך שכונה חסידית ואני כולי בפחדים
מתפלל בתור ילד שאלוקים יעשה שהוא יפסיק פחדתי פחדתי מאד זה מצמרר אותי ואפילו מוריד לי דמע להיזכר בזה כ"כ התביישתי מהאח החורג
שתי פותחים ספר תהילים הוא קצת היה גדול ממני בשנה הוא פתח ספר תהילים ואמרתי אחריו שזה יגמר
אחרי זה שאמא שלי התחתנה בשנה השניה אחרי שהיא חייה עם בעלה השלישי שנה היא החליטה לזרוק את אחי הגדול מהבית
אחי הגדול גם התחיל לחלות נפשית ואושפז בפרדסיה ואז אמא שלי העבירה אותו להוסטל והוא היה מלא כעס עליה אני מבין אותו הדרך שאמא שלי
גידלה אותנו היה לא קל בכלל תחת הרבה לחצים נפשיים היא גם לא הכי בריאה נפשית והיא הייתה מכה אותנו כי ככה מחנכים הדתיים
הייתי מקבל בבית ספר מכות מהמורים על זה שהייתי מתחצף אפחד לא ידע מה עובר עלי הייתי בא לבית ספר עם עניים אדומות רוב הזמן
אבל זה לא עניין אפחד הייתי בא בלי חשק מלא בפחדים ולא הייתי ילד הכי מצטייר או ילד שלמד בכלל ממש לא הייתי כזה לא יכלתי להניח את
הראש בספר תורה אפילו שניה ושהמורה היה קורא בשמי ושואל אותי שאלה הייתי מתחצף אומר לו החומש הזה לא מעניין אותי הייתי מקבל כאפה
מהמורה ואומר לי להשאר בסוף הכיתה עם הפנים לקיר 3 שעות הייתי מתלונן לאמא בבית הייתי מקבל עוד כמה סטירות וכבר התחלתי להבין
בחיים שאני לבד והתחלתי להתבודד אחי הגדול אחרי שאמא שלי התחתנה שוב והחליטה להעיף אותו המצב ניהיה גרוע הוא ניהיה חולה נפש כמו
אבא שלי הוא היה בא הביתה ומוציא זעם שובר דברים הוא היה מאד חזק עם שרירים ומאיים על אמא שלי ועל בעלה החדש ואני רואה את כל זה
ושוב משטרות באות הביתה ככה עברתי 6 אחים שעפו אחד אחרי השני מהבית וכמעט כולם נדפקו נפשית אמא שלי חיררה אותם כדורים לקחה אותם
לפסכיאטרים וככה כולם ניהו חולי נפש והיו באים להתפרע בבית ויוציאים משם עם משטרות ובאלגן לוקחים אותם למעצר אמא שלי הכניסה את
האחים שלי למעצר אתם מאמינים? זה לא הגיוני לי עד היום אתם עוד תבינו .למה אותי היא השאירה? כי הייתי הכי קטן במשפחה לאחים הביולגים
שלי בבית ועוד הייתי נקרא תמים עם פאות לא ידעתי כלום החאים שלי ניהו חילונים וכבר רחוק מהבית בגיל 13 אמא שלי החליטה לזרוק
אותי לפנימיה כי בשום הישיבה לא רצו אותי כי לא ידעתי לקרא ולכתוב או חשבון או בכלל לא ידעתי כלום מהחיים שלי
הפנימיה הזאת הייתה מקום של חילונים ואני באתי עם הפאות אפילו לא סידרה אותי באתי עם הפאות ולבוש שחור לבן למקוקם שכולם לובשים ג'ינסים
ומקללים ואומרים קללות אני לא הייתי אומר אפילו חמור להגיד חמור זה היה קללה בעניי אמא שלי רשמה אותי שמה אותי במזוודה מאחרי השער
אמרתי לה לא אל תלכי אני פוחד והיא אמרה לי ככה תתמודד בעצמך ואני מול עולם חילונים שומע קללות בן זונה וכל מני כאלה ששמעתי את זה
חשבתי שאני פשוט חיי בסרט שזה לא אמיתי ואז קטע מביך אבל אני שם הכל על הדף היו מתעללים בי במכות בגלל הפאות שלי היו צוחקים עלי
אחרי שלוש ימים הורדתי את הפאות היה לי קשה ופחד נורא לזרוק את זה לפח הרגשתי לבד מול כל העולם ברחתי ליער במקום הזה
והייתי מתבודד לי שם ובוכה הייתי קונה אוכל מכסף שהייתי מקבל מהרווחה ואוכל בשירותים כדאי שלא ישפילו אותי פשוט פחדתי מהעולם
הייתי בוכה לאמא שלי בטלפון דמעות דם היא לא רצתה לשמע אותי הייתה מנתקת לי אפחד פשוט לא הבין אותי לא הייתי מראה את זה
הייתי בהפסקות מתחמק דרך דרכים הרוכות שכמה פחות עם מגה עם החברה בהפסקות ושלא היה לימודים הייתי קופץ את הגדר ובורח ליער
ככה הייתי מגיע פעם בחודש הביתה לשישי שבת הייתי מגיע זורק את המזוודה נכנס לחדר לא מדבר עם אפחד וננעל עד שיוצא שבת שיוצא השבת
אני מכין לי תיק ליום ראשון ונרדם עם מוזיקה ביום ראשון 6 בבוקר חוזר לגטו כן אני קורא לזה גטו כי כמה שאני ישים פה הכל על הדף
אני לא מאמין שיש מישהו שבאמת... יכול להבין מה עברתי שם ככה הייתי שם 3 שנים אחרי 3 שנים בגיל 16 הכל נשבר בחיים זה קרה שהייתי בדרך
ליער פגשו אותי מחוץ לפנימיה כמה בחורים מהפנימיה ופשוט התעללו בי פיזית נפשית היום הזה חורט לי בנשמה היד שלי רועד שאני נזכר בזה ודמע
נופלת לי מהעין כי זה רודף אותי עד היום אחרי 6 דקות בערך שהם מתעללים בי פשוט יוצא ממני מישהו אחר מישהו שאני לא הכרתי או שלא
שחשבתי שקיים בי קמתי ונתתי צעקה שיצא לי מהנשממה צעקתי דייייייייייייייייייייייייייייייי והתחלתי ואני עומד כולי חבול ומלוכלך אני מוצא את עצמי
מתאבק איתם יצא בי כח על טיבעי פצעתי אותם רצתי לפנימיה נכנסתי עכשיו בשער ליד כולם בעצם מלוכלך אורז את הארון שלי והולך משם
המנהל ראה אותי והוא קרא לי בשם שלי ואמר לי לאן אתה הולך פתאום היה הכפת לו ממני שרציתי לעזוב את הפנימיה
דפקתי לו צרחה יבן זונה עוד יגיע גם היום שלך הגעתי הביתה אחרי נסיעה ארוכה כולי שבור באמצע השבוע אמא שלי בא ושואלת מה אתה עושה
פה? למה חזרת? אני לא מדבר עד שהיא מתחילה לצרוח עלי ופה נשברתי התחלתי להתחרפן לה בבית ולהקים צרחות שכל העולם שמע
שברתי לה כמה דברים בבית הגיע משטרה והוציאו לי צו הרחקה מהבית לחודש שבנתיים המפקד משטרה ריחם עלי וסידר לי מקום ללון בו במשך
החודש אחרי החודש חזרתי כבר שונה לגמרי עם קוצים גינס עגיל כולם בשכונה הסתכלו עלי הייתי ממש שונה הפעם החסידים היו צועקיים לי עבריין
פושטק אבל כבר לא הייתי מתייחס בהתחלה הייתי רב איתם מכות עד שהם היו צועקים מרחוק ובורחים לא היה לי כח להתייחס אליהם חזרתי הביתה
אחרי החודש של הצו הרחקה חילוני אמא שלי ראתה אותי ואמרה לי עוף מהבית
לא היה לי לאן ללכת ישנתי כמה ימים במגלשות ואז ניסיתי לבקש ממנה ולהתחנן אליה עד שהיא הסכימה שאני רק ישן בבית אז באמת הייתי כל
היום בחוץ וחוזר בלילה או לקראת בוקר התחלתי להכיר חברה שהייתי מסתובב מחוץ לשכונה הדתית שלי הייתי יורד לחוף היה שם הכרתי
כמה חברה היינו מבלים הם לא היו חילונים רגילים הם היו עבריינים ואנשים שראו אותי מבחוץ ניסו להרחיק אותי מהם ולהגיד לי לא להסתובב איתם
אבל צחקתי עליהם אמרתי להם שהם אנשים טובים וכעסתי במחשבה שהם ככה שופטים אותו על המראה שלהם אני שונא ששופטים אנשים בגלל מראה
התחיל לצאת לי שם של עבריין המשכתי להסתובב איתם אהבתי את הכבוד אהבתי שאנשים פחדו ממני לאט לאט הם הכירו לי גם את הצד שלא
הכררתי עישנתי איתם חשיש וגם בנות והכל התחיל להתמסחר כזה בגיל 18 אמא שלי כבר לא וויתרה יצא שמועות שעאני מעשן סמים בשכונה ואני
עבריין היא החליטה להתנתק ממני סופית נעלה את הדלת יצאתי לעבוד והלכתי לגור במשך שנה לבד בירה בעיר התחלתי להזמין חברה הביתה
וידיות היינו מעשנים ביחד עד שנגגרתי לעוד חומרים יום אחד יצאנו כמה חברה לקחתי טריפ והרגשתי שאני מאבד את עצמי
לא יודע להסביר את הרגשות זה היה מזעזע דמיינתי דברים מהטריפ הזה שתוקפים אותי שאני במלחמה הרגשתי שזהו אני עכשיו ניהיה משוגע לכל החיים
חשבתים שיש לי רגעים אחרונים שאני חושב זה קרא מהטריפ וביקשתי מחברים שלי שיקחו אותי לאמא שלי למרות כל מה שהיא עשתה לי בחיים
קיוותי שהיא תושיע אותי הקפיצו אותי לאמא שלי והלכו
דפקתי בדלת ב 4 לפנות בוקר אמא שלי שואלת מיזה אמרתי לה זה אני אני מתחנן אליך תפתחי לי אני עומד למות ככה הרגשתי פתאום היא פתחה
ונפלתי על הריצפה אני מוצא את עצמי במקלחת שלה בבית עם הבגדים במים קרים אני עוד לא יודע מה קורה איתי היא לקחה אותי לפרדסיה
שם אושפזתי יום למחורת אני מתקשר לאמא שלי שתבוא לקחת אותי השתחררתי היא באה לקחת אותי ובכיתי לה אמרתי לה שאם היא לא לוקחת
אותי עכשיו אני פשוט מתאבד היא אמרה לי שהיא תקח אותי עד שאני יתושש הלכתי לגור אצלה חודש במשך החודש הזה חברים מתקשרים מה קורה
אתה בא יוצאים? לא נעלמת? מה קרה לך באותו יום אנחנו רוצים לראת אותך וידעתי שאם אני הלך אני יחזור לעשן
וזה היה חזק ממני חזרתי אליהם ואז הלכתי לגמילה וברחתי משם שהלכתי מהגמילה הלכתי למסיבה ושוב נגעתי בטריפ
אבל הפעם טריפ מקולקל חזרתי לבית ושוב הרגשתי ככה אמא שלי שוב לקחה אותי לאישפוז אבל יום למחורת נעלה עלי את הדלת
נשארתי בלי עבודה בלי כסף ובלי מקום לישון בו שוב הלכתי לחבר ושוב המשכתי עם הסמים ועד שהטמסטלתי לגמריי ולא מצאתי את עצמי
באתי לבית של אמא שלי שוב ובכיתי מאחרי הדלת שתכניס אותי שאני לא מסוגלל להתמודד לבד ואני כ"כ מצטער שבבקשה תעזור לי היא אמא
שלי אמרתי לה אמא יש רק אחת ואין לי אפחד בעולם חוץ ממך בבקשה אני לא שפוי תוציא אותי מזה אני מתחנן אליך
והיא אמרה לי אם אתה לא הולך אני מזמינה משטרה אמרתי לה אני לא הולך מפה והתחלתי לדפוק על הדלת ושברתי אותה נכנסתי
היא התחילה לצעקק ולהתפרע אמרתי לה טוב אני ילך אני מבין שאת לא רוצה אותי אבל בבקשה תעלבי לי 1500 שקל החודש הזה שיהיה לי
לשכר דירה היא לא הסכימה ואני כבר באמת הייתי מסטול אני לא יודע מה עבר בי אבל היה לי תמיד סכין איתי אמרתי לעצמי איך אני יגרום
לה להרגיש את הרגשות שלי איך אני יגרום לה להבין את המצוקה שלי חשבתי שאני רק ירים את הסכין והיא תבין באיזה מצב אני נמצא
והתחלתי להגיד לה שאם היא לא תעזור לי לפחות כספית הלווה החודש לדירה אני מתאבד אחותי הקטנה (חצי אחות) באה זרקתי את הסכין מהגרון שלי
העפתי אותו מהחלון אמא שלי ברחה למקלחת נעלה את עצמה והזמינה לי משטרה שיקחו אותי המשטרה שמעו סכין הם ישר עצרו אותי
ואז היא עשתה משו שאין לו תקנה היא פתחה לי תיק במשטרה בזמן שהייתי עצור על הסמים שלקחתי על החברים שלי הכל הייתי
במעצר שבוע וחצי עד שתום החקירה הסתיימה והגישו נגדי כתב אישום על כל מה שהיא הלשינה עלי חצי שנה הייתי בכלא והייתי מבקר בצינוק
כמעט כל שבוע ויש ימים שגם הייתי שם יומיים ברצף כשהשתחררתי הלכתי לעבוד לקחתי כסף מהמדינה שהגיע לי בגלל שהייתי בכלא
השכרתי דירה וחזרתי לעבוד פתחתי עסק לא מזמן עסק חוקי ואני לא עושה כלום יש לי עובדים שעושים בשבילי הכל
ואני גר בדירה יפה לפני חודשיים התחלתי לעשן את הסם הזה שמוכרים בפיצוציות נייס גאיי\מבסוטון (לסם הזה שמוכרים בפיצויות מופיע תחת כל מיני שמות)
וזה סם חוקי ואני פשוט לא מבין איך הוא חוקי אני כבר לא מטפל בעסק שלי רק מקבל עסק לא מעניין אותי באמת מה הולך שם אני חושב שאני
חייב להפסיק עם זה כי אני בכ"כ הרבה בעיות מנסה למצא את עצמי וזה מסבך את הראש
עכשיו אני מרגיש שקשה לי להפסיק עם הסם החוקי הזה
אנשים בכל מה שסיפרתי לכם זה אפילו לא התחלה של החיים שלי זה החיים בקצרה אבל משו אחד טוב לפחות יצא מזה
יש אנשים שפשוט לא מעריכים את החיים שלהם את הילדות היפה שלהם אני עד היום יש לי פלאשים של מה שעברתי
ואת\ה שהייה לך אבא ואמא מרגיש\ה והיה לך את כל הטוב שבעולם תשמח בחלק שלך אני מרשה לך לשמח שאת\ה לא כמוני....
אוהב אותכם מכל הלב ואל תשכחו את המסר בכל הסיפור הזה
"איזה הוא עשיר?, השמח בחלקו...
פרסום| סיפור החיים שלי שווה קירה אני מאמין שמשהו ישתנה אצלכם אחרי שתקראו....
ציטוט ההודעה
