התאהבתי במישהי עם חבר, אין לי ידידות כמו שהיו בעבר ואני מוקף בחברים שלא מבינים אותי
(אני בן 15.8...)
(אני בכתה ט', תיכון) עברתי בית ספר בכתה ו' ואיך שהגעתי לבי'ס החדש, כשענייני המעבר נרגעו, לאט לאט התאהבתי במישהי מהכתה...
מפה זה כתה ז'..
עכשיו זו היתה הפעם הראשונה שזה קרה לי, ולקחה לי שנה עד שאבדתי שליטה ופשוט התחלתי איתה בכל דרך;
הקדשתי שיר בפייסבוק בהתחלה (פישול - בחרתי בשיר של ריאנה, עם הוידאו... אופס.. והיא לא מבינה אנגלית מדוברת, בכלל פישול)
שבוע אחרי זה כתבתי לה שיר בפייסבוק ואז גם השארתי עוד שיר ליד הדלת שלה (כן, איבדתי שליטה XD)
שבועיים אחרי זה עדיין לא דיברה איתי מעבר למה שחייבת (וכשכן, היא התנהגה בצורה כזו של כאילו אני איזה מסכן שצריכים להיות עדינים איתו... יענו אני שביר... והייתי כזה, בהסתכלות לאחור)
באותו הזמן כבר כל בית הספר ידע... (שונא כלי תקשורת..) ואמרו לי פעם אחת ולא ממש הקשבתי - "שמע חברים שלה לא ממש נחמדים, אני ממליץ לך לא לעשות את זה... אבל בחירה שלך"
בכל מקרה, הייתי החזק בבית הספר (יותר מח'.. יענו ערסים) והגדול בכתה (היא הגדולה בכתה, קטנה ממני בחודש)
שבוע אחרי המשפט הזה, המחנכת (שהכי לא קשורה לענייני חברה... המורה הכי טובה שלי אי פעם אבל לא משהו בענייני חברת בנים-בנות) זמנה אותי לשיחה, לידי ישבה הילדה ואני הייתי כולי בסטרס עצום...
ואז המחנכת גמגמה "תשמע,אני הבנתי שאתה קראת לילדה בתארים לא... אתה מבין אותי, נכון?" (אני נחנקתי והנהנתי ל-לא)
אז הילדה אמרה, בקול שתיארתי ממקודם (שאני לא אשבר... תאמת כשאני חושב על זה - זה היה רעיון טוב, למה הייתי בוכה שם ~~לא בכיתי מאז שהגעתי לאותו בית ספר עד היום, 3 שנים אני חשוב~~)
שאני פרסמתי איזה סרטון מעליב.. (ריאנה.....גררר....)
ואני קפצתי "לא, אני הקדשתי *לה שיר...." (* - לא יכולתי לומר את השם של הילדה כשאני **קרוב אליה)
הילדה התחילה לומר "אבל.." וישר המחנכת סכמה את הדברים "שמעו, כנראה היה פה קצר תקשורת, מה התכוונת ראשית כל?"
גמגמתי "להקדיש לה שיר יפה", המחנכת אמרה "אני הבנתי שהילדה לא ממש הבינה אותך" "כן אני לא משהו באנגלית"
ואז המחנכת העבירה אותי לשיחה אחרת
(קשור לחברה הכי טובה שהיתה לי, זו שנפרדתי ממנה 4 פעמים בחודש... יותר נכון היא לא רצתה לדבר 4 פעמים בחודש, כל פעם שבוע XD , אבל היה מדובר בזה שהיתה לנו שיחה כזו של 'להכיר את הצד השני' והיא שחכה שהיא פתחה אותה ואמרה למחנכת ששאלתי אותה שאלה מביכה... שחכה מה היא שאלה אותי... כדאי שלא תדעו)
** - כל פעם שהיא היתה בסביבה, במרחק של עד 15 מטר, הלב היה כואב לי ברמה של דקירה, זה היה מהרגע שנרגעתי מהמעבר..
שבועיים אחרי זה, כשכבר הבנתי שהיא לא משהו באנגלית, עשיתי משהו מפגר - הקדשתי לה שיר שרשמתי באנגלית (אני חולה על אנגלית וכל מה שכתבתי לה היה באנגלית, אני לא משהו בהבעת רגשות בעברית)
ורשמתי בו למעלה "אני אשמח אם מישהו יתרגם את זה לילדה" כמובן שעשו מזה בלאגן (והילדה שתקה)
אז כל המשפחה שלי גם ידעה מהנושא, עד אז הם לא ידעו (כי לא משהו בלתמוך בי)
ואיזה יום אחד דברתי עם ידידה שלי (לא הכי טובה) והיא אמרה לי בשאלתיות רבה "מור העיפה אותך ממקושרים...?" ושאלתי אותה מה זה... היא התפקעה מצחוק, הסבירה ואז אמרה "יואו, איזה מסכן!! היא היתה בקשר עם מישהו שקוראים לו בשם שלך, והיא קיללה אותו והעיפה אותו מהחברים" (דרך אגב - אני כבר יודע מי זה... וזה בדיוק השם שלי.. זה מביך, אני אנסה ליצור איתו קשר מתישהו, בכל מקרה הוא בן 20 אז זה לא כזה נוראי אבל אני חייב לו סליחה)
ואז איזה יום החלטתי לעשות צ'אט עם הילדה, ולומר לה סליחה, (מאז לא הפסקתי לבקש סליחה) ובצ'אט איך שאמרתי שלום היא ישר קללה.. ואמרה "בכלל יש לי חבר, מה אתה לא מבין?" (את זה... אהם אהם..)
מאז עברו כמה חודשים שכל הזמן בקשתי סליחה... ועד שנה אחרי זה (אמצע ח') פעם ביום פרסמתי בפייסבוק שיר מיוטיוב (באנגלית, כן...) שאיכשהו מתאר את המצב, נראה שלא היתה התייחסות (לא יכול לדעת.. לא היו תגובות, רק לייקים של חברים)
באותה התקופה (בכתה ח') היו לי מלא ידידות והייתי המקובל בבית הספר (בי'ס של 350 ילד באותה תקופה, כיתות ב-ד העריצו אותי ונדבקו אלי, כיתות ו-ז היו החברים והידידות שלי, היה עלי חרם בכתה מהיום שנכנסתי לבית הספר, שחכתי לציין את זה)
וכבר התחלתי להרגיע את עצמי ממנה. ואז קרו דברים ממש ממש ממש מוזרים: (למדתי איך להסביר אותם, והיום אני די שולט בזה קשור ל-** ממקודם)
-התחלתי להרגיש עם היא נמצאת בסביבה ברדיוס של 30 מטר, עדיין עם הכאב המעצבן
ידעתי פתאום כשאני מרגיש את זה, בעיניים עצומות ישר להצביע לכיוונה, וזה היה עובד..
-התחלתי לחוש במה שקורה סביבי; חבר שלי ניסה להבהיל אותי (אני נבהל בקלות) הוא היה מטר ממני, חשתי באדם שאני מכיר (ואלה שעשו עלי חרם לא היו בטווח הראייה, הייתי כל הזמן ב-fighting stance) וכשהוא הרים את הידיים לגובה הכתפיים, תפסתי לו אותן והכנסתי לו אגרוף לבטן... זה היה החבר הכי טוב שלי... (sad cause its true)
באותה התקופה, התחלתי לבנות לעצמי דמות אופי, כי עד אז הייתי: "הילד שרוקד ברייקדאנס, התחיל עם הילדה ויש לו ממצוע 90, הוא לא נמצא בשיעורים כי הוא עוזר למנהל ויש עליו חרם בכתה"
אז הפכתי את עצמי קודם כל ליותר suppish ולקחתי ברצינות את עולם ההיפ-הופ (לבוש, ריקוד ברייק, דיבור)
בניתי לעצמי דמות שהיום בתיכון מעריצים אותי על זה (החברים שלי...) וזה די גמר את הקשרים עם על החברים שלי מהיסודי, חוץ מ-3, שאחת מהם סתם מנג'סת לי בפייסבוק ולא מוכנה להפגש..
ואז הגיע תיכון... (אני כולה לכתה י')
(אחרי הפישול של הכניסה לכתה - איחור של חצי שעה, אני מלא זעה חושב שהתבלבלתי בכתה ולא שומע מה המחנך אומר כי אני שומע את הדופק שלי (קומה שלישית!!! בריצה!!) והמחנך גם ככה שקט..)
ביום השני של שנת הלימודים, חזרתי הביתה, בדרך הייתה בדרך לצומת T קטנטנה, ממרחק של 50 מטר (כן 50 מטר... כשאתה מסתכל על מישהו והוא בגודל של הציפורן שלך אחרי שגזרת אותה)
הרגשתי בתחושה המוזרה של מוכרות, עברתי 20 מטר (30 מטר נשארו לצומת) ראיתי שיש מולי רכב, ומציצים ממנו שני ראשים (כיוון מנוגד אולי) עם שיער שחורדיני (לא זוכר צבעים)
ידעתי שהילדה שם
ממרחק של 20 מטר כבר ידעתי שכשאעמוד בצדו השני של הרכב - הילדה היא השמאלית, ז"א שהמזווית הנוכחית היא הימנית...
כשהגעתי זו היתה היא, וכיוון שאני שחקן יחסית טוב (יחסית למישהו שלא משחק, אלה מצלם ועורך) פשוט 'לא שמתי לב' אליה
(כנראה היא גם עשתה את זה XD)
המצב שלי בכתה השתפר ויש לי עכשיו קבוצה של 5 חברים מהכתה, וכיוון שהייתי ב-3 בתי ספר (לא ציינתי את הראשון כי זה היה א-ב)
הכרתי שם יותר מ-150, הכירו אותי בסביבות 50 מעבר לכיתה שלי..
ומאז לא ראיתי את הילדה, ובנוסף אין לי ידידות מאז שנכנסתי לתיכון..
עכשיו החברים שלי לא מבינים מה ההבדל בין חברים לידידות ולמה אני צריך בכלל ידידות (ואני די אובססיבי בנושא...) והם לא מבינים שזה פשוט קשר הרבה יותר חזק ממה שאני יכול להגיע עם בנים.. (ותקשורת פי אלף פתוחה יותר, בנושאים שונים)
ניסיתי לפנות לבנות מהכיתה...
2 "עסוקות" (אני עומד להזמין אחת לסרט שבוע הבא... כי זה חופש אהם אהם..!..)
2 שכנות שלי (למדנו יחד א-ב) וכשהזמנתי אותן לגינה שנדבר אז הן פשוט לא ענו (תאמת אחת אמרה שכבר יש לה חבר... לא ידעתי מה לענות XD)
והשאר לא בסגנון שלי... אבל אני אשיג אולי חברות/ידידות במגמת קולנוע(מטאפורה למצב שלי עם בנות)
אז כרגע אני מוקף ביותר מדי אנשים שאני מכיר (שלא לדבר על הקבוצה שלי עיר הצמודה, שאנחנו עושים ספורט יחד)
ואני כבר שוכח את השם של עצמי (קורה לי מלא, באמת, קראתי לעצמי בטעות בשמות של חברים שלי... את השמות של ההורים שלי, בימי לימודים - יש לי בלאק אאוט XD)
עד עכשיו לא מצאתי אף אחת שיכולה להתאים לי (יענו אני מחפש, והילדה ממקודם פשוט מצאה אותי)
אז מה אתם מציעים?
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי משתמש אנונימי
