יום יפה בחוץ
דחיינות, מושג חדש יחסית, קיימת או לא קיימת?
יום יפה בחוץ
נערך לאחרונה על ידי XsonicX; 25-05-2013 בשעה 15:08.
|
|
זה שלא מפתחים פה דיון זה סוג של דחיינות ?
כן זאת תכונה שממש מפריעה כולנו נתקלנו למשל במצב שיש לנו מבחן ללמוד אליו אבל אתה מוצא את עצמך יושב מול הטלויזיה או אינטרנט או חברים רק לא יושב ללמוד למבחן למרות שאתה יודע שזה יעלה לך ביוקר. לכולנו יש סיטואציות כאלה ואחרות של דחיינות בעיקר כי אנחנו מפרשים את האסוציאציה כמשהו קשה \ מציק \ לא כיף \ כבד וכו..
הרחקת יונים ייעוץ ופתרונות
הסיבה שלא הגבתי היא שיש עכשיו חופש,ואני לא יודע איך הייתי מתנהג בזמן אמת.נכתב במקור על ידי aaa-aaa
המודעות והנוכחות שלי עלו רמה לרמה חדשה,וממש ברגע זה אני כותב את ההודעה,אני מלא בשלווה ואושר עמוק.(שזה התיאור הכי פשוט שאני יכול להביא לכם)
אני יהיה כנה איתכם ועם הפורום,יש לי את בעיית הדחיינות הזאת,וכן העצלנות עלתה לי ביוקר פעמים רבות.
לא הייתי מסוגל להשאר נוכח לזמן רב והסיטואצייה (זאת אומרת העצלנות) פשוט שאבה אותי.
היום,זאת אומרת עכשיו,אם היו שמים אותי מול בחירה לצאת עם חברים או לשבת מול למידה למבחן חשוב,הייתי בוחר את המבחן באותו הרגע.
למה?כי כמו שאמרתי רמת התודעה שלי והנוכחות שלי עלו ואני מאמין שהייתי עושה מה שהרגע דורש ממני.
אבל שוב,אני מדבר על איזה שהוא רגע בעתיד עליו אני לא יכול לדעת,ואני לא יודע איך הייתי מתנהג,רק משער.
אחלה דיון אגב
גם לי פעם הייתה בעיה כזאת שהייתי דוחה דברים לשנייה הקריטית, ואללק נתתי אז הכל ואני מתכוון לזה.
קיצר אנשים לא צריך לדחות, פשוט תעשו בלי לחשוב זה מה שהתרגלתי אליו מהתקופה האחרונה.
תיהיו מודעים למה שיש ולמה שבא לכם ולמה שאתם עושים.
הכל זה הרגלים בסוף, ככל שתצליחו לא ליהיות מכורים לדברים ככה השליטה שלכם בחיי היום יום תעלה.
הכוונה לא ליהיות מכורים לכל הנאות החיים קחו חודשיים גמילה ותראו שיפור מדהים.
עכשיו יבואו אלו שיגידו לי אז מה זה משנה אחר כך זה יחזור!@# אז לא ברגע שאתה רואה שאתה יכול בלי ושאתה מספיק חזק זה לא חוזר אלא יש פה חלק של בחירה יותר מושכלת, פתאום אתה מצליח לנתב כוחות לדברים אחרים ורואה דברים בצורה שונה.
הנה בואו אני אתן לכם דוגמא מהיום יום , תגמלו מפחמימות מהירות, קיצר מה שמקפיץ את הרמות סוכר בדם.
(החל מסוכר, לחם, חלב יאללה בהצלחה) ואם בא לכם משהו טיפה יותר קשה אז גם ממלח. אני מבטיח לכם שאני עשיתי את זה והשליטה שלי מתי לאכול(שרעבים, אני יכול אם בא לי לאכול ארוחה ביום וזה לא יפריע לי) ומה לאכול הרבה יותר גדולה, חוץ מזה הריכוז שלי בזמני עייפות ובזמנים שהוא לא אמור ליהיות משהו אז הוא בגדר הסביר.
נערך לאחרונה על ידי kongi; 22-07-2012 בשעה 12:15.
לא יודע מה איתכם אני אוהב לדחות דברים זה נותן לי יותר זמן לחשוב עליהם אם הם חשובים לי או לא
ולפעמים יוצאים לי פיתרונות ממש מגניב כשאני בשניה האחרונה D:
יום יפה בחוץ
נערך לאחרונה על ידי XsonicX; 25-05-2013 בשעה 15:12.
לאיו דווקא, אני מדבר על זה שבסופו של דבר אם אתה עושה מה שאתה אוהב אתה לא דוחה דברים.(רק נק' למחשבה), אתה יכול להסתכל על זה לטווח הארוך, בקטע של האוכל אני מדבר על זה שזה לאיו דווקא לטווח המאוד ארוך ובריאות וכאלה כי אני אוכל ככה ממש לא בגלל זה, אחרי שהתחלתי לאכול ככה רואים את ההבדלים, מבינים שהגוף מתפקד ביום יום הרבה יותר טוב שאוכלים ככה מאשר אם אוכלים גאנק'.(חוץ מזה שהוא הרבה יותר טעים , פתאום לא מכורים לסוכר ומרגישים שכל מה שעם המון סוכר הוא לאיו דווקא טעים, אולי זה הרגל אבל בכל זאת).
אתה יותר ערני, יותר מרוכז, יותר עם אנרגיות,לא חולה(לא חליתי איזה שנה כבר) פרט לאיזה כאב ראש מסכן בגלל שלא שתיתי מים סה"כ זה בחירה שלך וכמה אתה אוהב את עצמך כי מדובר על השקעה בגוף שלך.
רק צריך להדגיש את זה שיש הבדל גדול מאוד בין פיתויים בחיי היום יום שלדעתי צריך ללמוד להימנע מהם לבין מה שאני אוהב.
שאני אומר פיתויים אני מדבר על דברים שמבזבזים את הזמן ולא תורמים או מצד שני מזיקים.
לדוגמא לגנוב למישהו משהו זה פיתוי כי מצד אחד "יהיה לי יותר שזה עוד בולשיט של החברה" מצד שני אני פוגע במישהו אחר.
או עוד דוגמא: אני משחק במחשב באיזה משחק , ברור שלשחק במחשב באיזו שטות מבזבזת לי את הזמן ומבזבזת חשמל, יש כאלה שיגידו שזה כיף אבל בסופו של דבר רוב המשחקים שנחשבים לטובים היום בנויים ככה שהם יגרמו להתמכרות וידרשו המון זמן והם לא תורמים בכלום , אפילו לא מדובר על העולם פה אלא על עולם דמיוני ודימיון זה מצויין אבל זה לא דימיון של יצירה כמו שהיה להרבה אנשים בעבר, זה לא דימיון של חופש אלא דימיון של אני בתוך משהו שהוא המשחק הזה.(וכידוע לדימיון אין גבולות).
מצד שני אפשר להשקיע את הזמן הזה לדוגמא במשהו יותר פרודקטובי ומצד שני גם יותר מעניין כמו תוכנות כמו 3dmax שזה הרבה יותר מעניין אז אולי קצת קשה שמספק לדוגמא גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.
אין טעם לחשוב על הטווח הארוך הוא מגיע מהר מידי בלי ששמים לב, הסיפוק המיידי הוא לאיו דווקא הדבר הנכון לטווח הקצר, הוא מלווה לעיתים בעליות וירידות במצב רוח בטווח הקצר מה שמאוד לא חיובי וצריך לקחת את זה בחשבון, אני מעדיף ליהיות על ניוטרל במצב מאוזן כל היום מאשר לקפוץ משמחה לבאסה כל הזמן, אם אתה חיי בצורה מאוזנת בסוף זה לא יהיה בדיוק באמצע זה יטה לכיוון החיובי והרבה יותר לשם וחוץ מזה שאין פה בזבוז זמן על קונפליקטים פנימים שלא קיימים בכלל.
נערך לאחרונה על ידי kongi; 23-07-2012 בשעה 15:35.
יום יפה בחוץ
נערך לאחרונה על ידי XsonicX; 25-05-2013 בשעה 15:12.
״לא רק חיים שעושים בהם שגיאות ראויים יותר להערצה, אלא שהם גם הרבה יותר יעילים מחיים שלא עושים בהם כלום.״
תחושת האי נוחות, והפחד מכישלון שמוגדר כפרפקציוניזם - לא גורם לדחיינות אלא לשאיפה.
אם אתה רוצה לשנות את ה״אני הישן״ אתה צריך להרוג אותו.
אני מאמין שבלי שאיפה ליצור ולשבור את הבלתי אפשרי, אי אפשר לחיות חיים בעלי משמעות..
אני מאמין בשאיפות לגדולה, ואני יודע שאם מספיק זמן ותעוזה גם היום שלי יגיע..
אז לבסוף, אני הוא V (וי) - ומי אתה?
אני חושב שדחיינות היא טבעית וטמונה בכל אדם.
ההבדל הוא ברמה שכל אחד מצליח להתגבר על ההרגל המגונה הזה.
לפי דעתי, כל עוד אתה לא באמת רוצה לעשות את מה שאתה מתכנן, אתה תהיה "חולה" במחלת הדחיינות.
הרי בסופו של דבר, מה שגורם לך להזיז את עצמך מהכיסא ולעשות את מה שתכננת, זה בסה"כ הרצון להשיג את התוצאה הסופית.
אני מתמודד עם הבעיה ע"י יצירת תמונה מספיק חזקה במוח שלי של התוצאה הסופית והדחיינות מתפוגגת.
לפחות עד הפעם הבאה...
יום יפה בחוץ
נערך לאחרונה על ידי XsonicX; 25-05-2013 בשעה 15:12.
אני חושב שזה מאוד עניין של השקפת חיים .
הדוגמא הכי פשוטה : לפנות כלים מהשולחן , לזרוק שקית שראיתם על הרצפה , לשטוף את הכלי שאכלתם ממנו ולהחזיר למקום , לקפל את הבגדים במקום לזרוק אותם לארון , ללכת לצחצח שיניים גם כשאתה זרוק על המיטה מעייפות .
אחרי שאתה מתחיל מהדברים הקטנים , זה נותן לך גם מוטיבציה לעשות את זה ביותר גדול . פתאום אתה יוצא לחפש עבודה אחרי כמה שבועות שדחית , אתה עושה דברים שאמרת שאתה חייב לעשות אבל פשוט לא ... כי אין כוח ותירוצים . זה מנטליות של עשייה .
אני יכול לתת את הדוגמא ההפוכה שראיתי אצל חברים . אנשים ש"אין להם כוח ללכת למטבח להכין משהו לאכול" אבל מוציאים כלכך הרבה אנרגיה בלתאר לי כמה קשה ההחלטה הזאת לקום עד למטבח . זה גם העניין עם מוטיבציה . זה לא יבוא לך יום אחד . מוטיבציה זה דבר נבנה .
העניין הוא כזה . כמו שמוטיבציה נבנית בתהליך , גם דחיינות נבנית בתהליך . המוח שלנו מתרגל לתבניות חשיבה .
דחיינות טבעית כמו שפעלתנות טבעית . זה כמו שיש אדם שישן 5 שעות בלילה וביום הוא פצצת אנרגיה שעובד ולומד ועושה . ומצד שני יש את האדם שישן 12 שעות ביום ולא עושה חצי מהמטלות שהוא היה צריך להשלים . זה הכל גישה ומה שאתה בוחר לסגל לעצמך .
מניסיון , הגישה האקטיבית יותר מתגמלת . ואנחנו בפורום פיתוח אישי .. אז אני יוצא מנקודת הנחה שכולכם מסכימים איתי .
אני מסכים איתך שדחיינות היא סוג של השקפת חיים.
אני חושב שדחיינות היא התסמין ולא המחלה.
דעתי היא שאדם הרגיל לדחות כל דבר אפשרי, לא יכול להתקדם בחיים ולא משנה לאן ירצה להגיע.
אני מאמין שאדם ששואף להגיע למשהו בחיים, יהיה אשר יהיה, יכול להשיג זאת רק באמצעות פעולה ורצוי פעולה מיידית.
לכן, דעתי האישית היא שאדם אשר פועל אקטיבית להשגת מטרותיו, מעריך את החיים יותר מאשר אדם פאסיבי.
ומן הראוי, להעריך יותר אדם אשר מעריך את החיים היקרים שניתנו לו יותר מאשר זה המקבל את החיים כמובן מאליהם.
כשהחיים אקטיביים, אי-אפשר להישאר פאסיבי.
C.K - אני מחזק את דבריך.
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה
